אני תמיד שם בשביל כולם תמיד אבל עכשיו אין בי כוחות. אני צריכה את הכוחות בשביל החיוך המאולץ שאני מראה לילדים שלי, בשביל הרוגע הנפשי שאני מנסה לשמור עליו כי אני מניקה, בשביל בעלי שבמילואים, בשביל השפיות שלי. זה קצת כואב שבעוד שאני תמיד שם בשביל כולם, כולם רק מבטיחים להיות שם בשבילי. בפועל תמיד צץ משהו אחר. פתאום מי שאמר לי שיהיה שם בשבילי צריך בעצמו לפרוק. כמובן שאני כאן. אבל עכשיו זה השיא. לא מסוגלת להיות כאן בשביל אף אחד. מצדי עכשיו זה רק אני, הילדים שלי, בעלי וה׳ שישמע את התפילות שלי על עם ישראל.

לגמרי מבינה אותך וזה כל כך טבעי שתרגישי ככה. יכול להיות שגם בעלך במצבו לא מסוגל להכיל עד הסוף וזה הגיוני. מהילדים לא הייתי מצפה להכיל. ממליצה לך לפרוק אצל אחרים, חברות, משפחה, אפילו גורמים חיצוניים ממערך חוסן ובריאות הנפש שמפעילים הרבה מוקדים וטלפונים. על תשארי עם זה לבד!! את תקרסי בסוף.. שןלחת חיבוק גדול והרבה כוחות!! ליבי איתך ומזדהה ןמבינה אותך כל כך.

האמת שדיברתי על חברות ומשפחה.. הילדים קטנים מדי כדי להבין ואני מודה לאלוהים על כך. הבעל במילואים מן הסתם שלא פורקת לו ורק רוצה לשמוע שהוא בסדר. שאר הסביבה פשוט לא באמת שם בשבילי ובעלי חסר לי כלכך. תקופה משוגעת 😣