בא לי להרוג את בעלי הוא מתנהג כמו ילד קטן אני שומרת עצבים בפנים כדי לא להתפרץ עליו. הוא פשוט מעצבן את התינוקת בת החודש וחצי שלנו מציק לה מנשק אותה כשהיא רעבה מבהיל אותה כמו ילד מפגר באמת הורס לי את מה שאני עושה כשהיא איתי היא כל כך רגועה וכשהוא בבית היא עצבנית והוא עושה איתי מלחמות אגו כשאני מנסה להרגיע אותה הוא נעלב שאני חושבת שאני יודעת יותר טוב אין לי כח אליו באמת אין לי סבלנות בא לי לצאת עליו ואני מתאפקת כל כך ויש אווירה לא נעימה בבית איזה עצבים , למה התחתנתי עם ילד קטן

אולי זו הדרך שלו למשוך תשומת לב כי הוא מרגיש נעזב לגברים קשה אחרי לידה כי האשה שעד עכשיו התייחסה רק אליהם פתאום אכפת לה מהתינוק יותר. לנו זה מובן מאיליו אבל להם קשה להסתגל. בכללי התקןפה אחרי לידה בלתי נסבלת לא יכולתי לסבול את בעלי כמה חודשים טובים אבל תמיד עוזר לנסות להבין את העומק של הדברים ומאיפה ההתנהגות הדבילית לכאורה שלו עלולה לנבוע

הוא תמיד ככה זאת ההתנהגות שלו , תמיד הייתה לי סבלנות אליו והוא היה נראה לי מצחיק וחמוד אבל עכשיו זה לא חמוד זה פשוט דבילי ופתטי וגרוע

לדעתי לא טוב לצבור אחר כך מתפוצצים חזק ומתחרטים. תעשי איתו שיחה רגועה כשהילדה תישן תסבירי לו מה את מרגישה ושההתנהגות שלו לפעמים גורמת לך לסטרס/עצבים ותסבירי איך את מעדיפה שיתנהג. אם תמיד הייתה לך סבלנות והוא היה בעינייך מצחיק וחמוד אז הוא עדיין כזה, פשוט הסיטואציה השתנתה ולוקח זמן להסתגל.

תודה את אומרת את הדברים הנכונים ואני מעריכה את הכוונה אבל אני מרגישה שבאמת לא בא לי לדבר איתו רגוע ולא כלום לא בא לי להסביר לו כלום. נמאס לי שהכל אני צריכה להסביר, הוא צריך להעריך את זה בכלל שאני לא מתפוצצת עליו ופשוט ירד לי ממנו , אולי הוא לא מצחיק וחמוד , סתם דביל ועכשיו אני רואה את זה כשצריך באמת להתנהל עם החיים האמיתיים

תתני לו להיות שותף וחלק מהגידול אולי זה יעזור גם עם זה בדרך דבילית

ואיי אני כל כך מבינה אותך! בעלי היה בול אותו הדבר!! הייתי כל כך עצבנית וממש החזקתי את עצמי לא לשבור משהו מרוב תסכול! לא הבנתי איך התחתנתי עם הילד המגודל הזה שמפריע במקום לעזור ואשכרה מציק לתינוק קטן מעיר אותו ומפריע לו לאכול! עבר לא מעט זמן מאז, כמעט שנה ואני יכולה להגיד לך שזה שהערתי לו וניסיתי להסביר לו גם יפה וגם בתקיפות לא באמת עזר... הוא פשוט לא מצא את המקום שלו בעקבות כל השינוי סביב הלידה, והמצוקה הזאת גרמה לו להתנהג ככה, כל הכעס שלי עליו רק החמיר את זה ונוצר סוג של מעגל כזה.. בסביבות גיל 3 חודשים הוא התחיל לחזור לעצמו לאט לאט ולהגיב בצורה קצת יותר הגיונית... בהמשך כשהתינוק מתחיל להתייחס גם אליו וגם את כבר פחות בתוך המערבולת של החודשים הראשונים זה באמת משתפר מאוד, וככל כשהוא יותר שותף ומרגיש פחות אבוד בסיטואציה זה יהיה יותר טוב.. ההתחלה באמת קשה נורא אבל הזמן עושה שלו והדברים משתפרים ללא היכר בהמשך.. תהי חזקה ❤

תודה אנוני

עודדת אותי

חושבת שקשה לבעלך עם השינוי עם בתשומת לב שנמשך בעיקר לתינוקת ולא אליו. והוא מנסה אומנם בדרך דבילית אבל בדרך שלו גם להיות שותף וגם למלא חלל של תשומת לב… חושבת שתדברי בעדינות ותסבירי לו שאת לא באה ממקום של יודעת יותר ושאת רואה כמה הוא מנסה וכו..