ילדתי הוא לא מתחבר לתינוק ולא מעוניין לטפל בו. הוא עוזר קצת בגלל שמחוייב לי אבל מקטר כל הזמן... נגעל מהריח של התינוק לא מרים לא נוגע.. מתאמץ לעשות את המעט שאני מבקשת... ואני מרגישה בודדה ממנו ויש לי מחשבות שהוא לא שותף מתאים לחיים. הוא מפונק. הוא לא רוצה להקים משפחה באמת. הוא יעשה לי פרצופים כל החיים ? אני לא רוצה לחיות ככה אז אני נודדת למחשבות של גירושים. ואז הדמעות חונקות את הגרון ואני אומרת לעצמי אני אצליח לעמוד על הרגליים אגדל את הילד שלי אצליח לפרנס ולהיות עצמאית אני אשכיר דירה קטנה בדרום אולי הוא יתן לי את האוטו וההורים זלו יקנו לו אחר.. ואני לאט לאט אתאפס על החיים האלה. ואולי אצליח למצוא בן זוג שיוכל להיות איש משפחה כמו שחלמתי... אני אתן לשנה הקרובה להיות לי סימני דרך להחלטה מה לעשות עם החיים אולי הוא ישתנה.......?