אמהות לצמודים - שתפו קצת בחוויות/פחדים שלכן.. לא פחדתן לפספס קצת הגדילה של הבכור/ה? מתה להביא צמודים.. מעבר לפחד מהקושי, יש בי את הפחד מלפספס את הקטנה שלי

לומדים לחלק תיחס ואת הזמן בעיני לילד הרבה יותר כיף שיש איתו אח בבית כשהגדול שלי בחופש לבד הוא מחכה רק שאח שלו יחזור כבר ויהיה איתו יותר תעסוקה ופחות חפירות לך והם לומדים לחלוק קיצר בעיני הרבה יותר בריא וכיף להם להיות 2 מ1

ההתחלה לא פשוטה, צריך לשמור על הקטני מהגדול ולא ליצור בניהם תחרות…אני נותנת לגדולה שלי לעזור לי עם הקטנה, להאכיל אותה, להביא לה מוצץ ואני סומכת עליה (היא רק בת שנתיים) אבל זה חשוב לא להרחיק בניהם ולתת לגדול תחושה שהוא האח הגדול שעוזר עם הקטן, לשבח את הגדולים המוןןןן על כל עזרה קטנה עם התינוק. ואם התינוקת מושכת בשיער של הגדולה אני ״כועסת על התינוקת״ ומסבירה לתינוקת שאסור למשוך בשיער ואומרת לגדולה שלי שצריך ללמד אותה ולהגיד לה שאסור למשוך בשיער…שהגדולה לא תרגיש מקופחת והתגוננות שלי רק על הקטנה…אני אישית לא מרגישה שאני מפספסת את הגדולה שלי, להפך אני מרגישה שהקטנה עוזרת לה להתמודד עם החברה בחוץ שלא תחשוב שהכל מגיע לה, זה מלמד אותה לחלוק דברים עם אחותה הקטנה וכו למרות שזה עדין ממש קשה לה😅

אצלי הפרש 1.1, שנייהם לא במסגרת אז מרגישה שדווקא הרוויחו גם אותי וגם את הביחד ❤️ לא משעמם בכל האטרקציות, תמיד יש להם אחד את השנייה 🙏🏼 היו לי חששות כמובן.. במיוחד מאיך אסתדר עם שנייהם לבד, הרדמות וכו׳ (אין לנו עזרה כי המשפחות לא גרות קרוב, זה רק אני ובעלי) בפועל ההתחלה הייתה קצת הלם ולקח רגע לכולנו להתרגל למצב החדש.. אבל אז זה התחיל ליזרום. ההפרש קטן והגדולה בכלל לא זוכרת את עצמה בלי אח שלה 😍 הם חברים הכי טובים ואני שרופה על הדינמיקה שלהם. בגלל ההפרש הקטן גם היה לי קל להתייחס אלייהם ״כשווים״ ולא כ״גדולה וקטן״, שנייהם היו צריכים אותי באותה המידה 🙏🏼 תמיד נתתי לה להרגיש שיש לה מקום (להניח ראש על הברכיים שלי, להיות צמודה אליינו..) תמיד קירבתי אותה, קראתי לה להצטרף אליינו. אין בינייהם קינאה, בחיים לא הייתה אלימות טפו חמסה חחח במהלך היום הקטן ינק וישן על הידיים ואני הייתי מתפנה אל הגדולה, משחקות ולומדות. אחרהצ היינו יוצאים איתם ביחד עם בעלי לפארק ואז מתחלפים ביניינו מי עם העגלה ומי עם הגדולה במתקנים. בקיצור, מרגישה שרק הרוויחו שנייהם וגם אנחנו 😍❤️