אני מגזימה וחופרת או שאני הגיונית? בעלי עובד המון, אני מעריצה אותו על זה, כשהוא בבית ממש חשוב לי הביחד שלנו, כי באמת שהוא יוצא וחוזר בשעות לא שעות, עכשיו הוא בתקופה שמלא חברים שלו מתחתנים ויש להם מלא אירועים של הישיבה, פה הרב מזמין לערב את הבוגרים, עכשיו לסוכה, יום כיפור נסע לשם..קיצור...אני מוצאת את עצמי ממש מתמלאת כעס על זה, למה זה כזה ברור שכל אירוע קטן אתה מתייצב (בלעדיי יש לציין) ולמה אתה אף פעם לא מציע שאני אבוא איתך? זה פוגע בי ממש... אני קצת מרגישה שלגברים יש יותר לגיטימציה "להיעלם" כי אוי ואבוי לאישה שלא תשחרר והפוך..פחות

אם יש לו זמן לכל זה שיפנה זמן לדייט איתך זה לא פחות חשוב

גם הבן זוג שלי ככה אבל אני לא רוצה ללכת איתו ולהיות האישה היחידה שם והוא לא מציע וזה נראה לי הגיוני.. בדיוק אתמול היה לבד במפגש מחזור ואחר כך ישן אצל ההורים שלו..

אני הלכתי איתו פעם אחת והתחרטתי ממש, היה לי משעמם ופשוט חתכתי באמצע חחח מאז שילך לאן שהוא רוצה, משתדלת לקבוע עם חברות או לעשות שופינג כשהוא יוצא. תנסי לנצל את הזמן הזה ליציאה אחרת

לפני שאני ובעלי התחתנו בעלי כול הזמן היה הולך לחגים ולאירועים בישיבה, אבל הוא אמר לי בפירוש שברגע שאנחנו מתחתנים הוא לא הולך לישיבה יותר. רק כשחברים טובים שלו מהישיבה מתחתנים הוא הולך לחתונה ואם מזמינים אותי אני באה אם לא אז לא. עכשיו בחגים אנחנו הולכים למשפחות יחד מידי פעם אצל ההורים שלי ומידי פעם אצל ההורים שלו. אבל אף פעם לא לישיבה. כי בעלי אמר לי שכול מי שמיתחתן עוזב את הישיבה רק מי שמחיר הולך. מקווה שתצליחו למצוא פיתרון