לא מצליחה להרדם אני כולי מלאת מחשבות . הבת דלי בת שנה וחצי ממש נהייתה שובבה . התחילה להרביץ לי לתת סטירות. וגם לסביבה. זורקת כל דבר על הרצפה ודורכת על זה. אני באמת מנסה להסביר לה ביפה אבל היא מבינה לאותה שניה וזהו. אני חד הורית וכואב לי לראות שאני כל הזמן עסוקה בלהעיר לה . אני מפחדת שהיא תגדל בסוף בצורה שתפגע בה בעתיד. איך אני אמורה לעשות את זה? מה הגישה?

אני ממש מפחדת לפגוע בה יותר מידי בחינוך נוקשה ומשתדלת שזה יצא נכון אבל זה מרגיש לי שאני מעירה לה יותר מידי לאחרונה אבל זה רק כי מנסה להסביר לה שלא זורקים ולא מרביצים. וגם נגיד שאני קצת מרימה את הקול ואומרת לא אמא לא מרשה לצעוק היא נפגעת כזה וישר מחבקת אותי אוף זה שובר אותי לא בא לי לעשות טעות בחינוך שתפגע לה בנפש. כי אצלי הבורים עשו מלא טעויות וזה לגמרי שיבש לי את הנפש ואת החיים כי עשיתי מלא בחירות רעות עקב זה בחיים

הגישה היא לדבר , להסביר לתת דוגמא ולפרגן בזמן שמתנהגת יפה ולא רק כי יש סיבה

ואני אגלה לך סוד ... לא משנה באיזה גישה נבחר תמיד זה לא מספיק ובסוף אנחנו אשמים בהכל ( אמא למתבגרים ולתינוקת )

תמשיכי בהתמדה להסביר לה, וזה בסדר גם לפעמים לומר לה לא בקצת הרמת קול (לא צעקה) היא לא נפגעת ממך, אלא מפנימה שעשתה משהו לא תקין, ובגלל שהיא ילדה היא ממשיכה לנסות אותך ולראות אם תמשיכי לומר לה לא, אבל בסופו של דבר את תראי שזה עוזר בנוסף תחזקי את הדברים החיוביים שהיא עושה, זה ממש עבודה של כל רגע אבל זה בסוף יעבוד, זה גיל של גבולות, זה לא שאת לא בסדר, את עושה מצויין לדעתי

ועוד משהו, אם היא נותנת לך סטירות תגידי לה שאת מאוד פגועה ממנה ותקומי ותלכי לשבת במקום אחר ואל תתייחסי אליה, כשהיא תבוא אליך לנסות למשוך צומת לב תגידי לה שאת כועסת עליה כי היא נתנה לך מכה ושזה משהו שאת לא מסכימה לעשות כי זה מאוד כואב, אם היא נותנת מתוך כעס אז תתמללי לה את הסיטואציה ותאמרי אני מבינה שאת כועסת אבל זו לא הדרך...