חייבת לפרוק כל כך קשה לי אני ארבע חודשים אחרי לידה כל היום בבית עם הילדה לא חזרתי לעבוד כדי לשבת איתה בבית היום היינו אצל המשפחה של בעלי הוא שתה נהנה אכל עם כולם בזמן שאני עם הילדה שלא מפסיקה לצרוח את החיים שלה פשוט לא נרגעת והוא פשוט לא התייחס המשיך בשלו כאילו אני לא רוצה לשבת לאכול לא רוצה לשתות משהן בקטנה בסופו של דבר עלו לי העצבים אמרתי לו שזהו נוסעים הביתה והוא פשוט התעלם ממני והמשיך בשלו לקחתי את הילדה ואת הדברים ונסעתי עם הילדה הביתה הוא חזר לבית רק אחרי שעתיים מסטול לא עיניין אותו בכלל איפה אני איפה הילדה עם הגענו הביתה כלום פשוט כלום אני כל כך מפורקת אני מרגישה כאילו אני איזה אוויר לא רואה אותי ממטר אני לא מפסיקה לבכות כל כך קשה לי באלי לקום ולעזוב הכל

נשמע שהוא היה שיכור אני לא יודעת עד כמה אבל בהחלט לא נעים המצב שהוא העמיד אותך בו. הייתי ממליצה לך לנסות לחכות לבוקר שהוא יתאושש וגם את שקצת תתנערי מהמקרה ותשבי איתו לשיחה רצינית לב אל לב לדבר איתו על אחריות הדדית ואיך היית מצפה שיתנהל להבא. הגעתי לאיזו שהיא מסקנה עם עצמי שאצלנו האמהות זה משהו מובנה באינסטקטים, גבר שלא חונך מגיל ממש צעיר לכך לא נולד ״אבהי״ בטבע שלו לרוב. הרבה פעמים הם לומדים את זה מאיתנו תוך כדי תקשורת. נשמע שבמקרה הזה הוא שם את הצרכים שלו קודם ואת הנהנתנות בעוד שאת התייחסת יותר לתינוקת מבלי שיהיה לך את הפנאי להנות. הוא כנראה התייחס לזה כמצב שבו את בשליטה אז אין בו צורך ו״הרשה״ לעצמו ולכן כלכך חשוב לדבר על זה. לפעמים הם באמת לא מבינים כמה זה לא בסדר! וכשאומרים להם את זה ומסבירים להם את הרציונל מאחורי זה הם מרגישים רע ואפילו משתפרים להבא. בקיצור, שווה לנסות לשוחח איתו על הנושא ולראות איך הוא מגיב, כמובן ברוגע.

קודם כל תדברי איתו על זה וגם בטותו רגע הייתי אומרת לו קח את הילדה אני רוצה לאכול

הייתי כל כך עצבנית שלא היה לי כבר אכפת מכלום במיוחד שאמרתי לו קום נוסעים הביתה גלגל לי עיניים והמשיך בשלו

למה לא אמרת לו קח אותה אני גם רוצה לשבת לאכול / לנוח?

ברוכה הבאה לעולם שבו גברים חיים ללא אחריות וללא מחויבות. זה גברים! מבחינתם זה שהתחתנו והביאו ילדים לעולם לא משנה הרבה...

תדברי איתו לפעמים הם לא מבינים את החשיבות שנקרא ילד

וואיייי שונאת שזה קורהההה נמאס לי לצאת רק בגלל שהוא יושב ונהנה עם חברים וצמיד אני עם הילד אז כבר מעצבים מדברת אליו בחוסר סבלנות ונמאס לי כבר

אנחנו עד עכשיו לא מדברים הוא ניסה לדבר איתי רצה שאני יגיד לו מה הבעיה שלי ואני כל כך פגועה מכל המצב הזה אשכרה נסעתי עם הילדה לבד 40 דקות עד הביתה בלילה שהיא לא אכלה לי ורק בוכה ולא היה אכפת לו והוא חושב שהוא בסדר גמור ועשה הכל כמו שצריך ואני זאת שלא בסדר

ומה שהכי מעצבן אותי שזאת כבר פעם שנייה החודש שאנחנו מגיעים להורים שלו והילדה פשוט היסטרית לא מפסיקה לבכות וכל שניה מישהו בא נוגע בה כאילו היא בובה ופשוט אין לי סבלנות יותר באלי להתפוצץ

תביני שגברים זה בדידים הכלל צריך להגיד להם אל תצפי שהם יבינו לבד ינחשו מה את צריכה לא יהיה .. זה חינוך שנתייים שלוש באופן מאוד עקבי ולאט לאט תראי שמתחילה להיכנס בו בינה באופן עצמאי. אבל עד אז לא להעלב מאמי לדרוש, לדייק.

אין גם שאני עכשיו מסבירה לו מה הבעיה הוא לא מבין הוא חושב שהוא עשה הכל בסדר די אני פשוט מפורקת אין לי כוח אני לא פסיקה לבכות מרוב שזה פוגעה הוא מבחינתו זה בסדר גמור והוא לא עשה שום דבר לא בסדר

לא להסביר בדיעבד. באותו רגע לומר אני רוצה לנוח קשה לי הילדה בוכה קח אותה. ללכת לשירותים ומשם לספה או לחדר לנוח. שיהיה איתה וזהו. ואם נמאס לו אז שהוא יחליט שהולכים את נחה.

חוצפן בעלך. הייתי עושה לו שיחה רצינית שגם את רוצה להנות באירועים חברתיים ומשפחתיים והוא גם צריך לתת מעצמו