בן שנה וחצי , בגן שולחים לי סרטונים ותמונות שהוא ממש סבבה וגם חברות שלי עוברות שם לפעמים ונכנסות וגם אומרות לי שהוא ממש בטוב (הילדים שלהם גם בגן והן מובטלות) איך שמגיעים הביתה הוא בוכה מלא רוצה רק ידיים , אם אני איתו משחקת איתו מרימה אותו הןא סבבה אבל מספיק שאני רק הולכת לשבת בספה או לשתות מים בכי צרחות לא מוכן לעזוב אותי , פשוט לא מפסיק לבכות ואז יוצא שהילד בוכה מהרגע שחוזרים מהגן עד השינה וקשה לי אני מותשת אני לא יכולה לשמוע את הבכי יותר … עוד מישהי עם ילד בגיל הזה? חברה שלי לא ניחמה ואמרה שלקראת גיל שנתיים זה מתעצם..

גם אצלי זה ככה אני מביאה מיד משהו לאכול כשאני אוספת מהגן (מביאה לגן ונותנת בדרך הביתה) חצי שעה בחוץ טיול ומגיעה ישר למקלחת מוקדמת ולישון. הימים של ההסתגלות קשים ומעייפים אותם.

מעניין, אצלי זה ממש לא ככה. אבל אני גם איתו מהרגע שחוזרים מהגן, יושבת איתו לאכול, משחקת איתו וכו', כשאני צריכה לשירותים או לעשות משהו, אז כשאני זזה ממנו, הוא ממש לא בוכה לי... אבל כשהוא עייף, הוא רוצה רק אותי ובוכה לבעלי חחח הוא חדש בגן? אולי בגלל שכל עניין הגן חדש לו והוא פשוט מפחד שתעזבי אותו לכמה שעות כמו בכן, אפילו שכיף לו וטוב לו שם...

יכול להיות חרדת נטישה?

הוא לא חדש בגן הוא בגן ממאי האחרון … כן עלה לפעוטות אבל עדיין זה מאוד מתסכל אני רוצה להנות מהזמן איתו אבל במקום זה מתעסקת בלהרגיע אותו ולהסביר לו למה הוא לא צריך לבכות

גם אצלי זה ככה. אבל בת שלי קטנה יותר. לדעתי זה געגועים וחרדת נטישה. הבנתי מגננת שברגע שהם מתרגלים זה עובר להם