בנות אני שבוע 36-4 החלטתי ללכת למיון יולדות ולבקש פסיכאטר אני רוצה שיילדו אותי לא מסוגלת יותר להכיל את הכאבים של הצירים הורמנים בכי כןבד אני נפשית מרגישה משןגעת אל תשפטו אותי מה אתם חושבים ?

אני חושבת שאת בישורת האחרונה, וזה אוטוטו קורה לבד טבעי. תנשמי עמוק, תנוחי, תאגרי כוחות כי אחרי הלידה את גם תהיי זקוקה להם. לעובר טוב להיות ברחם עוד קצת❤️

הוא לא יישאר שם. מבטיחה לך מניסיון של אלפי אמהות הם בסוף יוצאים! הורמונים, בכי כאבים ורגשות שונים יש גם אחרי הלידה, ככה שחוץ מהצירים והכובד לא ממש תתפטרי מהכל אין לך דבר שאין לו שעה בהצלחה והעיקר בבריאות!!

בסוף זה קורה תיהיה חזקה💪🏽 (מחזקת גם את עצמי😅🫣)

מבינה אותך ממש!!

תלכי יכול להיות שיהיו להם הצעות אחרות שיעזרו לך להתמודד

וואלה אם זה ברמה קיצונית נפשית, אז לדעתי את באמת עושה משהו חכם. את הולכת לאיש מקצוע כמו שצריך ולפחות לא שומרת את זה לעצמך 🙏🏼 בעזרת השם יהיה בסדר

סליחה אבל אחרי הלידה זה לא הופך לקל יותר. הייתי ממליצה לך יותר על לרכוש הלים להתמודדות אצל הפסיכיאטר על פני ליילד אותך. תינוק באינקובטור זה לא פשוט לא לך ולא לילד

את אומרת אל תשפטו אותי ושואלת מה אנחנו חושבים.. אני למשל כואב לי למוע את זה כי אני חושבת על התינוק הקטן שיהיה באינקובטור שעוד לא מוכן לצאת לעולם ומוציאים אותו בכוח כשהוא עדיין קטן ויש סיכוי גדול שלא יוכל לנשום בכוחות עצמו. את החלטת להיכנס להיריון עם כל הבעיות והסיכונים שיש ועם להתמודד עם זה קשה לך מה יהיה כשהוא יוולד ויום יום תבואי לבקר אותו בבית חולים וכשתחזרו הביתה את יודעת איזה קשה זה ילד ראשון?? אין יום ולילההה איןןןןן. זו החלטה שלך תעשי מה שאת חושבת כואב לשמוע את זה פשוט כואב כי מפחידה אותי המחשבה מה יקרה לך או לילד כשהוא יוולד.

מסכימה עם הבנות שמעלי טוב מאוד שאת הולכת לאיש מקצוע הוא יעזור לך בכלים הכי טובים שניתן.

האמת איש מקצוע דחוףףף אבל לאחרי חידה שתהיי עם ליווי של מישהו שמבין שלא תגיעי למצבי קיצון כי הם קורים אחרי לידה בעיקר ראשונה וגם לנשים שמאוד מצפות ומתרגשות לקראת זה הם נשברות ונופלות ממש ואת שקצת באה עם קושי מסויים הייתי רצה עכשיו כבר

קודם כל חיבוק יפה שלי, תהיי חזקה! להשאר שם הוא לא ישאר עוד הרבה כי את בסוף, לגבי אינקובטור זה ממש לא נכון כי הוא לא יהיה , אלא יוגדר כפגות מאוחרת ויתחסו אליו כך בכל מקום/בדיקה שתעשו לו. מוכן הוא פחות מוכן, הריאות טרם מפותחות מקסימום ואם הוא היה מוכן הוא היה יוצא. מבינה את התסכול יחד עם זו, תהיי ריאלית- נגשת לפסיכיאטר, הוא לא יילד אותך ולהפך - חס ושלום יכול להביא למצב שמילה אחת שתגידי תגרום לו לחשוב שאת לא כשירה לגדלו(הלכתי על הקיצון כדי שתביני) אז עם כל ההבנה וההכלה למצבך, את צריכה להבין דבר אחד- את צריכה לשים את טובתו לפנייך ולהתחשב בו, אף אחד לא הכריח אותך להביאו לחיים, אך אם כבר בחרת בזה, מוטלת עליך אחריות גדולה שאת צריכה לחבק בשתי ידיים. טיפול זה מבורך ועדיפות להתחיל אותו כמה שיותר מוקדם, אבל תעשי הפרדות- ואגב, אם כבר יש לך צירים, מהמם, זה בדרך תני לו צאנס לצאת בזמנו

חכי שהילד ייצא ממי, יהיו ימים שאת תתפללי שהוא יחזור פנימה

ממש ככה לוסי אנונימית תבקשי כלים שיעזרו לך להתמודד גם בהמשך כי זה יהיה יותר קשה באמת שתהני כל עוד הוא בבטן זה מבורך!!

אחרי הלידה את חושבת יותר קל?

יש כזה דבר דיכאון הריון,פשוט רק המושג של ״דיכאון אחרי לידה״ קיבל במה… לכי תדברי עם אנשי מקצוע שיאזנו אותך וינרמלו לך את העניינים, אני לא חושבת ש׳פסיכיאטר׳ הוא הכתובת כי אם אין לך הסטוריה של מחלות נפש ותרופות כאלה ואחרות אז אין סיבה שנחוש לזה. את פשוט בפאזה לא פשוטה וכשלא מטפלים בזה היא נהיית יותר מסובכת. זה נכון שאחרי הלידה ההתמודדות יותר קשה כי יש מישהו לטפל בו וכו וכו אבל את יותר מאוזנת ויש לך כוחות וראייה צלולה לנהל את העניינים בהיגיון וב*שפיות*, העניין הוא - האם נכנסת להריון מתוך תכנון ורצון משותף שלך ושל זוגך? האם לפני ההריון היו לך עניינים מבריאות הנפש?(מטופלים/לא מטופלים) צריך לברר שם ולהמשיך משם.. בהצלחה

ולבנות שדואגות לעדכן אותה שזה רק נהיה קשה יותר בבקשה תראו את המצוקה שהיא כרגע נמצאת בה🙏🏻 הדבר האחרון שרוצים לשמוע בזמן כזה זה ש״לא יהיה לי יותר קל״… אני יודעת מה זה דיכאון הריון, זה כאילו מישהו אחר נמצא בתוכך ומדבר ממך,שנייה אחרי הלידה את חדשה לגמריי.(מלא הורמונים ורגישויות אחרות אבל לפחות האיש הקטן הזה מאחורי הראש שלוחש לך שזה גדול עלייך- נעלם)