איך אתן מתמודדות עם טעויות? עם לפחד לעשות טעויות? עם הפעמים שהילדים עולים לכן על העצבים? עם פעמים שאתן לא יודעות מה לעשות/איך להגיב/ מה נכון??? אני כילדה טעו איתי יותר מידיי ועד היום יש לי שריטות. ואני רחוקה מלהיות מושלמת. אני מתה מפחד מזה והרבה פעמים אכולה ברגשות אשמה וכל הזמן חושבת בדיעבד מה יכולתי לעשות אחרת.

זו הרבה עבודה עצמית, הבנה שלעולם לא נהיה מושלמים וגם ההורים שלנו לא היו איתנו, וסביר להניח שגם הילדים שלנו לא יהיו מושלמים. החיים זה מסע ארוך של למידה והתפתחות, הטעויות שאנחנו עושים זה חלק מהשלבים בצמיחה שלנו. כל עוד אנחנו לומדים מהם ומתבוננים פנימה להבין ממה נבעה הטעות אנחנו נצמח. אם ניתן לכל טעות להפיל אותנו, לא רק שנישאר במקום אלא נגרר למטה, וכשיש ילדים בתמונה הסיכוי שהם יגררו אחרינו גדל. הפחד הוא לגיטימי, בסוף היום מה שחשוב זה איך את לוקחת את זה. 🩷

אין דבר כזה לא לעשות טעויות, את בן אדם לא מכונה. גם איתי עשו מלא טעויות, אבל למדתי להבין ולקבל שזה מה שהם ידעו אז ואין מה לעשות, גם ההורים שלנו הם בני אדם מסתבר. מותר לטעות, מותר להודות בטעות ואפילו רצוי. תמיד אפשר ללמוד מטעויות ותמיד יש מקום לשיפור