פריקה…. עוד מישהי מרגישה איזה מיני דכאון/ריקנות בשבועות הראשונים? נורא קשה לי להסתיר מהחברים והאחים (סיפרנו להורים), קשה לי לחשוב על כל הבדיקות החשובות שקורות בשבועות הקרובים ולחשוש שיהיו בעיות, מרגישה שבכל דבר שמכניסה לפה וכל תנועה קטנה אני מסכנת את העובר… אני מרגישה שלא באלי לצאת מהבית עד שהשליש הראשון יעבור, שיהיו תוצאות בדיקות, שאוכל לספר… זה ממש גורם לי לא להיות בקשר עם חברות שלי ובאופן כללי להיות לא תקשורתית. אני גם מאוד עייפה כל הזמן. מישהי מזדהה?:/

מזדהה.. שבוע 7+5 מממש מחכה כבר לשקיפות להיות יותר רגועה ומשוחררת. יודעת גם שברגע שנספר אהיה יותר בטוב. מנסה להעסיק את עצמי ביום יום כי כשלא ,מרגישה שנכנסת לדאון. תשתדלי להמשיך את ההרגליים היום יומיים שלך תני לעצמך לישון שנץ אבל לא להיות במיטה כל היום. אני כמוך ממש ממש עייפה כל הזמן אבל ממש משתדלת להמשיך כרגיל לישון מוקדם לשתות הרבה מים. וכן סיפרתי לאחותי היה לי מאוד קשה להסתיר . אולי תספרי לאחות-חברה קרובה שלך. אחרי שסיפרתי הרגשתי הרבה יותר משוחררת וסוג של הקלה אפילו.

בדיוק בגלל זה אני בחרתי לאגיד לכל מי שאני אגיד במידה ואני אעבור הפלה. חברות, ידידים, משפחה, המנהל שלי. אני לא טובה בלשמור סודות, בטח לא מאנשים שאני אוהבת. יותר קל לי נפשית ככה והכי חשוב שיהיה לי קל נפשית בתקופה הזאת. אם את מרגישה ככה, ממליצה לך לעשות כמוני.