בנות פוסט פריקה (שבוע 30) אני סטודנטית לסיעוד והתחלתי לעבוד בעבודה חדשה לפני 3 חודשים, כשבאתי לראיון לא הייתי בהריון, אבל עד שהכניסו אותי לעבודה נכנסתי להריון (עבודה בבית חולים - לוקח זמן להיקלט). העבודה שלי היא מאוד פיזית אז מנסים להיתחשב בי ממש ולתת לי פחות דברים שצריכים מאמץ. היום הייתה לי שיחת הערכה כזאת והאחראי שלי אמר שהוא לא כל כך יודע להעריך את העבודה שלי בגלל ההריון (כאילו אם אני איך שאני- נראת עייפה, בקושי מתקתקת דברים וכאלה) או שזאת פשוט אני כאילו האופי שלי. וזה הכי הכי לא אני!!! אני עם קוצים בתחת שנייה לא יושבת וגם עכשיו אני מרגישה שאני כמו סודנית גם לומדת וגם עובדת. בקיצור אני מרגישה שאין לי חיים בגלל הלימודים גם ככה ואני גם משלבת עבודה ובתוך כל זה ההריון שמקשה על הכל. מרגישה לא מעריכים אותי ומצד שני אין מה לעשות להם חשוב שהעובדים שלהם יהיו סוסיי עבודה וזה פשוט לא אני כרגע. יש כאן עוד בנות שמרגישות שלא מעריכים אותן בעבודה? במיוחד בתקופת ההריון

מנסיון שלי גם המעסיק שלי לא ראה בעין יפה את ההריון שלי. (אחרי וותק של 3.5 שנים באותו מקום) לצערי לא מכבדים ולא אוהבים במקומות עבודה את זה.

וואי בטח אני מרגישה שהם לא רוצים נשים בהריון, ובא לי להזכיר להם שגם הם באו ככה לעולם.. אחרי שהתבאסתי לאט לאט למדתי שלא יהיה לי אכפת מה הם חושבים הם לא נגדי הם רק בעד עצמם... אני עושה מה שחשוב לי בחיים ומשתדלת לעשות תמקסימום בעבודה, אני מעריכה את עצמי ולא תלויה במנהלים

זר לא יבין זאת!! בתור אחת שרגילה לזוז בקצב מהיר ולעשות דברים אני מרגישה ממש מוגבלת (שלא נדבר על הבצקות המוגזמות שיצאו לי) ותמיד יש את אלו שיגידו לך ״אל תגזימי זה לא כמו שאת עושה את זה״ רק שהם לא מבינים שאת גם ככה מתוסכלת מזה וזה פשוט בורות להגיב ככה