אז לשבתי אולי לפרוק פה כי האמת שפשוט אין לי איפה ועם מי אז עשינו רילוקיישן לפני שנה וחצי, מאז אני מרגישה ממש אבל ממש בודדה פה ניסיתי להכיר פה בנות, והלכתי לכל מיני גם סדנאות ומה לא ושום דבר לא עבד, אף אחד לא מעוניין להכיר, אפילו לא לצאת לקפה מוצאת את עצמי יושבת כל היום בבית עם התינוק, אין לי עם מי לדבר בכלל, היום היחיד בשבוע שאני יוצאת לאנשהו חוץ מרופא או קניות בסופר זה עם הבעל לארוחת בוקר והוא כל היום עסוק בעבודה, גם כשבבית וגם כשיוצאים, זה תמיד סידורים וזמן יחסית מוקצב החברים בישראל מידי פעם מתכתבת איתם- וגם זה כשאני כותבת מה נשמע מרגישה לבד לגמרי כבר אין לי חשק לכלום וחושבת לעצמי מה לא בבדר בי שאף אחד לא רוצה שום קשר איתי ומצד שני מרגישה לפעמים עם הכל הנסיויות להכיר כמו איזה נואשת ושרואים בי מסכנה או נודניקית אולי אפילו? למרות שאני ממש לא מציקה גם בהתחלה כשעברנו אז בקבוצות הישראליות רשמתי היי אנחנו חדשים פה נשמח להכיר, אף תגובה

מבינה אותך! אמנם עוד לא עם תינוק אבל גרה בשיקגו והמנטליות פשוט לא אותו הדבר. מבחינה חברתית זה מאוד קשה. אני כאן אם תרצי חברה למרות שלא גרה לידך כנראה, יכולה להזדהות איתך❤️ אין משהו שלא בסדר בך, חברים חדשים לוקח כל כך הרבה זמן למצוא.

מאיפה את? אני באותו המצב (ווגאס) מתה לחזור לארץ

קפריסין ועכשיו בכלל רוצה לחזור אבל הבעל לא מוכן בשום פנים בגלל הילדים הקטנים ועם המצב אז בכלל עכשיו מרגיש כמו במלחמה על האמת