חייבת לשתף.. אנחנו בתקופה ממש מאתגרת וזה משפיע על שנינו, וכל הזמן הרגשתי שאני לא יכולה באמת לשתף את בעלי במה שאני מרגישה ולא הבנתי למה, כי הוא כן מראה נכונות לעזור ולשמוע.. אבל ממש הרגשתי שנפער בינינו פער שאני לא יכולה לשתף אותו במה שאני מרגישה ובעיקר הייתי עצבנית ועצובה לידו. וממש עכשיו היתה לנו שיחה שבכיתי וסיפרתי לו מה קשה לי, והוא התעצבן כי כל עצה שהוא הציע פסלתי והוא לא הבין "אז מה את רוצה שאני אעשה".. ונפגעתי ואמרתי שאני רק רוצה לשתף אותו במה שאני מרגישה ואני בכלל לא צריכה עצות, ולמרות שזו לא פעם ראשונה שאמרתי לו את זה פתאום נפל לו האסימון והוא נזכר שאמרו לו בהדרכת חתנים שאישה צריכה הכלה ולא עצות, והוא כזה ניסה לומר "אוי איזה באסה זה ממש מבאס" והתפוצץ מצחוק תוך כדי אבל עדיין עצם זה שהוא הבין מה אני צריכה פשוט גרם לי כל כך הקלה, פתאום המחסום הזה בינינו ירד.. ואז חשבתי שאני חולמת כי הוא אמר שהוא עבר על ההתכתבות שלנו מתי שהיינו מאורסים וראה איך הוא דיבר אליי יפה פעם וזה לא בסדר שהוא הפסיק לדבר אליי ככה. ואז הוא עשה לי נעים כמו שתמיד רציתי ומשום מה אף פעם לא חשב לעשות כשלא ביקשתי במפורש. לא יודעת מה הקשר בין הדברים אבל ככה זה התגלגל וזה היה מדהים.. קיצר אם גם אתן מרגישות קצר בתקשורת בכל מה שקשור לרגשות שלכם תנסו לראות אולי הדרך שלו לתמוך זה להציע רעיונות פרקטיים והוא פשוט צריך הסבר שמה שאת צריכה זה הכלה..

וואו אחותי אני מה זה מבינה אותך גם אני ובעלי חווינו את אותו הדבר בתחילת ההריון אמאלה כמה שהוא לא הצליח להכיל אותי אין גבר הוא מנסה למצוא פתרון בזמן שאת רק רוצה אוזן קשבת 😝 וגם לבעלי נפל האסימון איך הדיבור השתנה מאז שהתחתנו ועוד כל מיני דברים ולאט לאט מתחילים לחזור לעצמנו מתחילים להסתדר קיצור להתפלל להקבה ולדבר עם הבעל זה שתי העצות הכי טובות שיש לי לתת