בתור בת יחידה שחלמה על משפחה גדולה, להביא ילדים בהפרשים קטנים כדי שיהיו חברים, אני מאוכזבת. אני אמא טריה וזה ממש קשה. אני רוצה שהתינוק יגדל יהיה קצת עצמאי וזהו לא לעבור את זה שוב. לא את ההריון ולא את השלב הזה. אני רואה אתכן פה גם שבורות, עייפות , מתלוננות. חלק עם 2 ילדים וגם יותר . כאילו הייתה לכן הקדמה. איך בכל זאת הגיעו הכוחות להביא עוד? מה גורם לכן לרצות להביא עוד? במיוחד אתן נשים שאין להן עזרה. אני לא בדיכאון אני שמחה מאוד מהילד שלי ואני אוהבת אותו החיוך שלו זה הדבר הכי מושלם שראיתי בכל החיים שלי! מדברת על קושי פיזי

ואו מזה מבינה אותך אני אפילו לא עם ילדים עדין עוד בסוף ההריון הראשון ואומרת לעצמי איפה כל הכוחות לעבור את זה מחדש כל פעם ?? סליחה על הדיבור אבל אני אכלתי חרא מתחילת ההריון ועד עכשיו ולעבור אתזה שוב עוד עם ילדים נראה בעיני משו לא הגיןני בעליללל ה׳ שיעזור לי למצוא את הכוחות

חחח בדיוק דיברתי על זה עם בעלי הערב. הילדים שיחקו כל כך יפה יחד ושמחתי מאוד שהתעקשתי להביא עוד אחד על כל הקשיים שבדרך ( ההריון השני הגיע בטיפולים) תראי, דבר ראשון ברגע שהם גדלים קצת ונהיים עצמאיים אין קושי פיסי רק נפשי, הגדול שלי בן 5 וכבר עושה הכל לבד. וברגע שהם קצת מתקשרים אחד עם השני אפילו קצת יותר קל כי הם משחקים יחד. עדיין צריך לעבור את כל ההריון והגילאים הצעירים אבל זה לגמרי שווה את זה וזה הרבה יותר קל בילד שני כי את כבר מתורגלת

אני כרגע בסוף הריון עם ילדה שלישית … זה לא קל אבל זה ממש שווה את זה בעיניי. עם זאת זה באמת לא לכל אחד. אחותי הגדולה הביאה ילדה אחת וזהו כי זה מה שהיא יכולה להתמודד איתו וזה גם בסדר. ילדים צריכים לבוא מרצון ומאהבה ולא כרשימת מכולת או חלק מסט בעיניי

תקשיבי, האמת?! אני עכשיו סוף הריון ראשון ואני ממש מקווה שכוחות העל שאני רואה אצל נשים אימהות אחרות זה משהו שנולד ביחד עם האימהות.. כלומר ברגע שאנחנו מתחילות להיות אמא. אחרת באמת שאין לי הסבר לדברים שאני רואה.. בטוחה אבל שאפשר להתרגל להכל וזה עניין של תקופה גם.. כי זה קשה אבל לא תמיד דרגת הקושי היא 10/10.. למדים לאט לאט, מבינים מה ואיך עובד יותר ומה פחות, ואז מביאים עוד ילד וכבר מרגישים שזה לא כזה קשה כמו שחשבנו.. עדיין קשה, לילות וימים ללא שינה וקושי פיזי, שלא לומר כאב.. אבל זה באמת משהו שאני חושבת שמסתגלים אליו עם הזמן. ברור אבל שבלי עזרה בכלל, זה היה כמעט בלתי אפשרי.. תמיד צריך משפחה ומישהו שיעזור.. ותלונות תמיד יהיו. קשיים תמיד יהיו. אין מה לעשות, זה חלק מהחוויה… 🤪🥰❤️

קודם כל לרוב הנשים לוקח כמה חודשים להחליט אם רוצים או לא רוצים עוד.. כשחווית הלידה קרובה אז זה עדיין טרי בזיכרון. דבר שני, לרוב רואים פוסטים של אלו שקשה להן.. כי מבחינה הגיונית, למי שיותר קל אז אין לה על מה להתייעץ ולמה לכתוב פוסט 😅 יש לי בת 3.10 ובן 2.9 ואני שבוע 29 🙏🏼 הם היו עד השנה איתי לא במסגרת, אין לנו עזרה (המשפחות גרות רחוק ואנחנו נפגשים איתם פעם בחודש) ולא היה לנו קשה. לנו היה יותר קשה המעבר לאחת מאשר לשני ילדים. נהנתי מהם בטירוף בתקופה הזו והלוואי ויכולתי להמשיך איתם בחינוך הביתי 😍 חווית הלידה הראשונה הייתה קשוחה מאוד.. אבל עם הזמן זה איכשהו מתחיל להרגיש לא כל כך נורא 😅 גם כל לידה והריון הם שונים.. השני אצלי היה ממש קליל (עכשיו בשלישי אני משלמת בריבית דה ריבית 😂 קשוח לי ממש חח אבל השני היה לא מורגש וגם לידה והחלמה קלה) בסוף אני שמחה שעשינו צמודים.. ומצטערים שהשלישי לא עשינו יותר צמוד. לנו זה זורם מושלם כמשפחה.. עושים המון חוויות ואטרקציות ביחד, ויש להם תמיד אחד את השנייה 🙏🏼 מעבר לזה שהם החברים הכי טובים, מאוד אוהבים ומסתדרים מושלם ביחד.. וזה לדעתי אפילו יותר קל מאשר ילד אחד 😂❤️

כל הריון הוא אחר, יש הריונות קלילים ויש קשים, אותו דבר לגבי לידה גם תינוקות שונים, יש רגועים שישנים המון ויש מאוד תובעניים אנחנו רצינו צמודים אבל זה לא בא בקלות ויש לנו הפרש של 5 וחצי שנים נהנתי מהגדולה שלי, ועם התינוק אני נהנית אפילו יותר כי אני לא לחוצה כמו עם הגדולה וזוכרת גם לשים בצד את הקשיים ולהנות ממנו יש המון שיקולים בעד ונגד לילד 1 או יותר ולצמודים או הפרשים גדולים אין תשובה 1 נכונה כי כל אחד גם מגדל אחרת (עם/בלי עזרה, קריירה, יכולת כלכלית, התנהלות יומיומית ועוד) אישית אעיד שלמרות מחסור בשינה העייפות לא מטרידה אותי, קשיי הריון רגילים אצלי והמחשבה על התינוק עוזרת לעבור אותם, לידות קלות וכל קושי אחר להסתכל על הילדים שלי לחבק ולנשק אותם נותן לי כוח ורצון להתמודד עם הכל אם הייתי יכולה בהחלט הייתי שמחה לעוד ילדים

ואו אנונימית ממש מזגהה איתך. חלמתי על צמודים ועכשיו בת שלי בת 7 חודשים, בעלי אומר שיצאה לנו תינוקת מושלמת ובואי נביא עוד אחד.... ואני מתה מפחד, רוצה את התינוק אבל לא רוצה לעבור שוב את הריון ולידה וגזים, קפיצות גדילה ושיניים... אני עדיין בזה וקשה לי ואין לי מושג איך התמודד עם שניים... זה כאילו להכפיל את הקושי וזה ממש ממש מפחיד אותי. לא יודעת איך עושים את זה ואיך שורדים את זה

ואי כאילו אני כתבתי את הפוסט הזה !! יש לי ילד בן כמעט שנה מאושרת ממנו הכי בעולם ולצד זה נורא קשה הטיפול בילד לא יודעת איך אעבור עוד תקופת הריון ועוד אחרי לידה עם ניובורן הרגעים הכי קשים שיניים ועוד ההמשך ממש תקופה ארוכה ללא עזרה בכלל קשוח!

זה מאתמול בחג… תמונה אחת שווה אלף מילים. בעיניי היחסי אחים שווים את כל הקושי. ואת ממש לא חייבת לעשות צמודים. זה הרבה יותר קל שהגדול בן 3 כבר גמול ועצמאי ואת לא מטפלת בשני תינוקות

תודה שעניתן ❤️❤️ קראתי הכל שמחה שיש הזדהות

אני רוצה להוסיף....אחרי כל לידה (מהראשונה!) תמיד אמרתי שאני לא עושה ילדים יותר בחיים!!!! ובשבעלי לא יעז להתקרב אליי יותר 😅 שמחה לספר לך שיש לי חמישה ילדים 🪬🪬🪬 זה כנראה משתחרר עם הזמן. וגם אם לא! זה ממש ממש בסדר! את צריכה להיות האמא שטוב לך להיות!

וואי אני כתבתי את זה פשוט זה בדיוק המחשבות שלי הלם אני מאוד רציתי לא פחות משלושה ילדים פתאום עכשיו יש לי בת אחת ומאוד קשה לי לדמיין לעבור את הכל שוב

כולם אומרים לי שהמעבר מילד אחד לשניים הוא מאוד מאוד קשה אבל אחרי זה זה כבר לא כל כך משנה עוד אחד או יותר (ככה אמרו לא מניסיון שלי)🙃

יש כאלה שזה מתאים להן ויש כאלה שלא וכל הבחירות הן בסדר הכי חשוב שהן בחירות מודעות. בתור אמא לצמודים חייבת להגיד שהקושי בהתחלה היה גדול מאוד, היתה לי הרבה תמיכה מבן הזוג, פחות עזרה חיצונית.. ואחרי מס שנים הבשלתי לרצון לעוד ילד. אבל זה נעשה במחשבה וברצון

אגב עכשיו זה תענוג עם שניהם.. אחים כמו תאומים הדדיות אמפתיה אכפתיות ..

מבינה אותך , וברוך השם שבורכנו בזיכרון קצר בכל הקשור בילודה. זו הסיבה שהרצון גובר לא באמת זוכרים כמה קשה להיות בהריון , ללדת , לגדל תינוק ולהיות אמא . וזה המזל מאחלת לך שהזיכון שלך יהיה מאוד מאוד קצר ושהבן שלך יזכה לאח אין קשר יותר חזק משל אחים