קשה לי קשה לי קשה לי. שנה וחצי שאני אמא לדבר הכי מתוק ויקר ביקום הזה! אבל אני מאבדת את זה. כל היום אני איתו. כל היום וכל הלילה. הוא עדיין יונק בלילה ובמהלך היום הוא כל הזמן צריך פעילות והוא כל הזמן מתעסק עם דברים ופותח מגירות ואני צריכה לרדוף אחריו. עכשיו הוא לא אשם בזה שאין לי כוחות. הוא מושלם ומתנהג בהתאם לגילו וסקרנותו. אבל אני תשושה פשוט. ובעלי לא מבין אותי. אני בבית עם הילד ולא עובדת בזמן שהוא עובד קשה בחוץ ומפרנס. אז הוא כביכול לא מבין למה כל כך קשה לי. יש לי כולה ילד אחד! יש כאלה על 4! ועל פניו הוא צודק. אני גם לא מבינה למה זה כל כך מתסכל אותי. אולי אני הבעייתית? העובדה הפשוטה היא שאני פשוט תשושה. כל יום אני מפרפרת בבית, דואגת שהכל יתקתק ומטפלת בילד וקשוח לי. גם פיזית וגם נפשית. אני פשוט רוצה שיניחו לי רגע. בלי שיתפסו עלי , בלי להרדים אף אחד או לשמוע אף אחד. למה אני כזאת פגומה? בא לי לצרוח בא לי לבכות. אני יודעת שאני צריכה למצוא לו מסגרת אבל זה כל כך קשה. המסגרות המסודרות זה רישומים מראש ורשימות המתנה של הישמור ומסגרות לא מפוקחות אני מפידת לשים בגלל כל המתעללות. אני לא רוצה שהילד שלי יהיה אומלל. אוףףףף אני ממש סובלת. נמאס לי מעצמי

אויש ..מבינה אותך כל כך ,זה באמת קשה כל מצב הוא מאתגר בפני עצמו ,גם אלו שיש להן 4 ילדים הם מתמודדות עם קשיים מסוימים וגם כאלה עם ילד אחד ..

מבינה אותך, העבודה הכי קשה היא להיות אמא וזה לא משנה אם זה ״רק״ לילד אחד. אכתוב לך את דעתי- להיות בבית עם אמא זה מדהים ומושלם עד לאמא יש סבלנות ויכולת ליצור סדר יום שנותן מענה לכל מה שיש במסגרת (אם זה יחס וחום ואהבה, ואם זה תכנים כמו שירים ופעילויות ולימוד על החגים הקרובים למשל וכולי) ולא לכולן יש את הסבלנות והיכולת או הרצון, וברגע שאין את זה - עדיף רצוי וכדאי לשלוח למסגרת במיוחד בגיל כזה, הוא כבר לא תינוק קטן וזה נשמע שזה רק מתסכל אותך וגם לו זה לא מועיל יותר מידי.. המלצה שלי תעשי את כל המאמצים למצוא לו מסגרת שיתחיל תהליך הסתגלות בקרוב ותמצאי לך עבודה שגם לך יהיה סדר יום לצאת מהבית לעבוד בסביבת אנשים וכו

תודה לך. האמת היא שאני יוצרת לו סדר יום ושגרה אבל זה סוחט הרבה כוחות ואני פשוט צריכה הפסקה לפעמים. אולי אני אחפש מסגרת אפילו של חצי יום כי אני בהחלט צריכה אוויר. אני טיפוס מאוד סבלני אבל גם לסבלנות יש סוף.

פונפון תודה ❤️