אמאלה תקשיבו ראיתי פוסט על אמא שצובטת את הילד שלה והתחלתי לבכות אני לא שופטת אותה ראיתי דהיא מתחרטת אבל אני מרגישה שאני רוצה לשתף גם אני אמנם לא צובטת או מרביצה אבל כן צועקת לפעמים ויש לי תינוקת בת 9 חודש שיום אחד החלפתי לילדה הגדולה יותר טיטול עם קקי והיא נעמדת (התינוקת ) ומנסה לגעת בקקקי ומהלחץ אני מושיבה אותה על הריצפה לפעמים קצת חזק הי היא מתנגדת לא רוצה לשבת ואני אומרת לה אסור לא לגעת איכס מגעיל והיא לא מקשיבה אז יום אחד אמרתי לה נווו לא לגעת והשבתי אותה והיא ממש בכתה ושוב נעמדה שוב השבתי אותה ובכתה ממש עם בראש בריצפה הפסקתי לעשות את זה האמת מעכשיו אני פשוט נזהרת מאוווד כי ראיתי כמה היא נפגעת והיא גם כל כך קטנה אבל האם אתן חושבות שאני עשיתי לה שריטה נפשית? אפשר לומר שמאז הלידה היה לי סוג של דיכאון ואני ניסיתי בכל הכח להתחבר אליה לקח לי זמן מסכנה אבל מלא פעמים התעצבנתי עלייה שהיא לא ישנה וכו.... אבל בחיים ברוך ה לא הרבצתי אני אשמח לתשובות שלכן ומאוד מקווה שלא עשיתי לילדה שלי שריטות נפשיות כי אני לא אסלח לעצמי בחייייים

אני חושבת שאת קשה מדי עם עצמך אין הורה אחד שלא מאבד את זה לפעמים מה שכן כמובן ולא באלימות ולא פעלת באלימות אז נראה לי שאת יכולה להרגיש בסדר את אנושית❤️

אין הורה שלא מאבד את זה , יש הבדל ענקקקק לבין לצעוק לבין לצבוט ולדחוף את הראש חזק על המיטה , היא חייבת טיפול דחוף ואם היא לא רוצה טיפול עדיף שתמסור את הילד ואני לא מגזימה , מה יקרה בגילאים יותר מאוחרים שהם מנסים גבולות ?

מותר להרים קול מידי פעם. אל תלקי את עצמך... במיוחד כשאת מודעת לזה שזה לא אמור להיות בנורמה

וואיי ממש תודה ממש פחדתי שעשיתי שריטות לילדה מסכנה שלי כמה היא בוכה ונפגעת שאני מזיזה אותה ממני אני אוכלת את עצמי כל פעם והיא מניחה עליי ראש אני מאוהבת בה ברוך ה בחודש האחרון לא צעקתי עליה גאה בעצמי אני מנסה ליהות סבלנית איתה