תקשיבו אני הגעתי למסקנה שאין לי סבלנות לילדה שלי וגם לא עניין היא בת שנה ו9.. ואני בחודש מתקדם, אבל גם לפני זה היה פחות או יותר המצב, אני אוהבת אותה הכי בעולם אבל אין לי כוח לשבת איתה ולשחק איתה, או לטייל איתה אני רק מחפשת להיות בטלפון או לשבת לשתות קפה ושהיא תשחק עם עצמה או שמה לה טלוויזיה או טלפון רק שלא תציק לי, היא גם נהייתה עקשנית מאוד כל דבר בוכה ורוצה וזה מתסכל אותי, מחכה שרק תירדם בצהריים כדי לנוח לפעמים גם שלא אוכלת צהריים אני מתייאשת ונותת בקבוק וזהו העיקר לנוח...אוף מרגישה חרא אמא למה אני לא יכולה להיות כמו כולם, רואה מסביבי אמהות מסורות ואני מרגישה רעה מה עושים???

עובדים על זה לא העיקר להביא ילדים, משחקים ומראים יחס גם אם לא מתחשק ולאט לאט יהיה חשק ״מתוך שלא לשמה יבוא לשמה״ להבין שהבאת לעולם ואת בדרך להביא עוד אחד/ת שלא בחרו להגיע, והם הופכים אותך לאמא, הם ההמשך שלך, ואם לא תעניקי להם את הצרכים שלהם את הורסת את מה שאת בונה. הם יצורים שצריכים חום ואהבה, שיש להם צרכים משלהם, שהם רק מתחילים להתרגל לעולם הענק הזה שאנחנו בעצמנו לא מתרגלים. את הדבר הכי חשוב להם, אז לא העיקר להביא ילדים השאלה איך מגדלים אותם. אל תתני להם לגדול עם חסכים.

ואולי זה מתיישב לך על משהו נפשי ואולי כדאי ללכת לטיפול

לא נמצאת בנעליים שלך בשביל להבין, לכן תנסי לפנות לעזרה. קיבלת מתנה משמיים שזו הבת שלך, פרי בטנך, דם מדמך, היא המעריצה הכי גדולה שלך והיא הדבר שהכי זקוק לך בעולם הזה! את חייבת לנסות את הכל על מנת להיות שם בשבילה כי זה מה שיחזק אותה ויבנה אותה בסופו של דבר להתמודד בעולם הזה וימנע ממך בעתיד התמודדויות מורכבות יותר בגלל דברים שחוותה❤️ מאחלת לך המון כוחות🫶🏼

יש נשים שקשה להן עם הגילאים הצעירים, יכול להיות ששווה לך להביא עזרה בתשלום ולעבוד יותר אם זה אפשרי.. אבל לחפש מישהי איכותית שבאמת תקדם את הילדה.