מרגישה ככ לבד מרגישה שאין לי אף אחד שאף אחד לא עושה בשבילי כלום בעולם הזה אף פעם לא עשו בשבילי לא הורים ולא בעל תמיד מסתכלת על חברות בקנאה אני להכל צריכה להתאמץ לבד ולעשות בשביל כולם נמאס לי

היוש איזה שבוע את? יתכן ואלה ההורמונים מדברים. חוצמזה יש לך פה מלא בנות שתמיד יתנו כתף אז את לא לבד אף פעם. גם לפני ההריון הרגשת ככה?

כן אבל עכשו יותר מתמיד אני שבוע 13 .. באמת זה ככה אני לא זוכרת מתי מישהו עשה משהו בשבילי או הרגשתי אהובה

להפך ...

שירה.. כל כך מבינה אותך. מכירה מקרוב.. ברגיל אנחנו איכשהו בולעות את הצפרדע.. אבל בהריון זה ממש מתחדד

עכשיו אנחנו מצפות שכן. יותר יתייחסו, יותר יבינו אותנו... וזה לא קורה. או לפחות כמו שהיינו רוצות

יוו כתבתי מגילה ואני רואה שזה פרסם תגובה ריקה. איזה עצבים. מה שכתבתי שירה זה שאל צעשי השוואות בינך לבין חברות, אין לזה סוף ואת אף פעם לא יודעת מה באמת קורה אצל אחרים. שנית, אני מניחה שבעלך כן נתן לך להרגיש נאהבת אחרת לא היית מתחתנת איתו. בנוסף, הקושי וההורמונים גם משבשבים את המוח והנפש, אף גבר לא יכול להבין מה עובר עליך בזמן הזה. אם התחושה מחמירה נסי לדבר אולי עם איש מקצוע. בנוסף.. שתפי את בעלך בהרגשה, אבל לא לתקוף אותו, דברי ברוגע וכבוד. ותזכרי שיש פה מלא בנות בשבילך

אני גרה רחוק מההורים והמשפחה, נמצאת בעיר שאני לא מכירה בה אף אחד, הריון קשה ובעלי עובד לילות וישן בימים, אין יותר לבד מזה חח. אני מנסה להגיד לעצמי שזו תקופה שתעבור וממנה יצא משהו שיחזק אותי ואת הזוגיות. נכון זה קשה, אתמול בכיתי כי רציתי לאכול פתיתים ולא היה לי כוח להכין ובעלי רק קם משינה לא היה לו כוח להכין. אז הבנתי שההורמונים פה קצת מעצימים . תהיי חזקה ושוב תדעי שאנחנו פה

כל כך מבינה אותך גם לי יש את אותה הרגשה אבל לאט לאט את מבינה שלא כל הנשים עוברות את אותו הדבר בהריון ויש כאלה שקשה להן להבין אותך כי להן לא היה את אותו הדבר ולגברים בכלל קשה להבין מה כל אישה עוברת בתקופה הזאת ועוד עם כל ההורמונים