הבן שלי כמעט בן שלושה חודשים.. נרדם רק אצלי על הידיים (לא בידיים של אחרים) מתעורר המון וצריך להרגיע ולהחזיר למיטה (גם זה בדרך כלל רק אצלי) חמי וחמותי קנו לנו כרטיסים ליום נישואין פלוס בייביסיטר שחמותי תעשה מתנה, כשקיבלנו אמאתי תודה אבל שיהיה לי קשה, ניסתה אתמול לשכנע אותי - זה היום בערב, הסכמתי ובסוף היום בהרדמת בוקר הבנתי כמה זה לא מתאים ואמרתי לה לא.. מרגישה שכולם חושבים שאני משוגעת. גם בעלי.. ומרגישה גם שהיא נפגעת ממני. ברור שחלום שלי להיות על בעלי (תרתי משמע! איך אנשים מספקים לעשות ילדים צמודים? 😂 שכבנו פעם אחת מאז הלידה וגם הפעם הזאת נגמרה מהר תוך כדי בכי של התינוק) אני פשוט יודעת שאני אלך והוא לא ירגע ויצרח רוב הערב וזה מרגיש לי ממש התעללות לעזוב אותו. גם עם אבא שלו לא השארתי לבד ליותר משעה ולקוב גם עם צרחות

ניסתה פעם או פעמיים וזה נגמר בצרחות עד שלקחתי אותו 😥

אבל אולי לא נתתי למספיק זמן או כי הייתי בבית.. היית משאירה ככה לשלוש שעות?