בחיים לא הרגשתי ריקנות כזאת נוראית. אין לי חשק לאכול ולשתות מאז שהבת שלי נכנסה לגן. גידלתי אותה עד עכשיו ופתאום אני מרגישה שהכל נילקח ממני😢 אני מתגעגעת אליה ובוכה כל בוקר

כי אני חייבת לפרנס אותה ולדאוג לה שכל מה שתרצה אני יוכל לקנות לה וזה לא גן חובה . זה גן/מעון נחשב לבוגרים

הלוואי והיה לי גבר שאיתי ועזור לי לפרנס והייתי נשארת איתה עד גן חובה. כמו הרבה אמהות אחרות

תחשבי על זה שהיא עכשיו תכיר חברים חדשים, תשחק איתם, תפתח לעצמה מיומנויות שלא תמיד מצליחים לפתח בבית. לדעתי תסתכלי על זה ממבט שאת שמת אותה במעון כדי לעשות לה טוב, ולא כדי לפרנס.

זה טבעי לגמרי גם אנחנו זקוקות להסתגלות לא רק הם לאט לאט את תראי אותה חוזרת מאושרת ומתחילה לצבור חוויות, חברים, זה יעבור תני לעצמך קצת זמן להרגיש עצובה זה הכי לגיטימי שיש אבל תנסי גם לראות את הצדדים החיוביים שאת עושה את זה בשבילה לפרנס אותה ולדאוג לה לחיים הכי טובים שיש

לולית זה גם חלק מזה היה חשוב לי למרות שהיא כמוני יצא אוהבת את הבית ולצאת רק איתי

Sweetie קשה לי ממש אבל אני ממש לוקחת את זה קשה. באותו יום ששמתי אותה שם פרצתי בבכי בחוץ ליד שאר האמהות כאילו מישהו מת. ממש בכי קורע לב. האמהות אפילו ממש היו עצבות לראות אותי ככה. ואני מנסה אני יודעת שבסוף יהיה לה טוב ויפתח אותה לעולם חדש אבל קשה לי גם הסיטואציה שהיא בוכה וגם שאני מוסרת אותה לידיים של זרים. והמחשבות שלי רצות שאולי היא מרגישה לבד. אולי היא רוצה חיבוק. אולי היא רעבה או לא מתייחסים בלי סוףף וזה קורע אותי