אני חברמנית אוהבת אנשים ובאמת שהכל טוב אבל מה אין לי כוח לארח אצלי לא את אחים הקטנים של בעלי (בני 9 ו-12) לא את ההורים שלו עם האחיות שלו שבסביבות הגיל שלי יותר קל לי.. אבל את כולם ביחד לארח אצלנו אין מצב! והם אחלה באמת.. והם אוהבים אותי ואני אותם אבל פשוט אין לי כוח לאנשים אמאלה אין לי כוח לדבר/לבדר אותם כשהם אצלי וגם להיות עם הבת שלי בת שנה שעוד לא רגילה אליהם ממש וגם לארגן ולהגיש אוכל או כיבוד ואני גם בהיריון בקיצור לא באלי ואין לי כוח באלי להיות בשקט שלי וזהו (וכמובן שהכי סבבה לי חהיות מוקפת במשפחה שלי שיודעת שדואגת לי וגם יודעת מה אני אוהבת ומסתדרת יפה יפה על התינוקת שלי) חמתי דיברה עם בעלי אתמול ושאלה מה שלומנו ושהם מתגעגעים והם יבוא אלינו מחר יעני היום. אוף אין לי כוח למפגש הזה. וגם לא יודעת לארח ולא מה להגיש😣 אף אחד לא יודע שאני מרגישה ככה. help.

זה בסדר גמור להרגיש ככה, רק תחשבי על בעלך כמה הוא רוצה את המפגש הזה, את המשפחה שלו, ויאללה ציקצק זה יסתיים. בהצלחה❤

אין מעצבן כמו אנשים שמזמינים את עצמם באמת זה דברים שיכולים להטריף אותי מגיל קטן אמא שלי לימדה אותנו לא מזמינים את עצמכם לחברים או מזמינים אלינו או לחכות שיזמינו אתכם ובמקרה הכי הכי לשאול זה יהיה לך נח שאגיע..!? לבוא ולהגיד אני מגיע.. איזה מין דבר זה פשוט לאאא