מתוסכלת ממש.. אמא לילד מקסים בן 1.5 מרגישה ללא משפחה עוטפת/עוזרת/תומכת גם החברות הכי קרובות שהיו לי התרחקו בגלל שטויות ולא היו לצידי ברגעים המאתגרים מאז נולד.. מרגישה שסוחבת איתי דיכאון מאז הלידה חלילה זה לא מתבטא מול הילד רק מצבי רוח שלי.. מחשבות.. דיכוי.. אכילה רגשית.. מרגישה אדם לא מאושר למרות שהילד שלי הוא האושר העילאי בחיי.. כועסת כ"כ על המשפחה שלי הלא תומכת שאני עזרתי להם והייתי בשבילם בלי גבולות תמיד.. כועסת על כל החברות שנטשו מבלי לראות את המצוקות שלי ולא היו שם בשבילי.. מרגישה שיש לי רק מחשבות שליליות ודאגות של איך נסתדר ומה יהיה וכו וכו.. יש לנו עוד תינוק בדרך.. הלוואי ויכולנו לתפוס את עצמנו ולעבור לאיזור המרכז למשפחה של בן זוגי שם כן יש לנו את החום וההווייה המשפחתית אבל העבודה שלי היא בצפון וגם המחייה שם קשה יותר.. ככ חסר לי החום של המשפחה.. החגים.. שום עזרה שום כלום.. מרגישה פשוט ללא משפחה וללא חברות