בנות אני חייבת להבין אם זה לגיטימי.. כשבעלי מספר לי על טעויות שהוא עושה בעבודה (שחוזרות על עצמן הרבה) או על קשיים שיש לו בכללי ובעבודה ועל דברים שלא הולך לא זה מוריד לי ממנו ממש ויוצר לי כעסים כלפיו. אני לא יודעת איך זה נשמע מהצד, אולי זה נשמע ממש לא אמפתי מצידי ולא יפה, אז אסביר שבד"כ אני מאוד מכילה ויודעת להקשיב ולהיות אמפתית, אבל כשהדברים חוזרים על עצמם אני כאילו מגיעה למצב שאני אומרת רבאק מה נסגר עם הבנאדם? קח את עצמך לידיים, תהיה גבר, זה כאילו ממש לא גברי בעיניי רחפנות וחוסר אחריות כזאת כמו שהוא מתאר לפעמים. אני מרגישה שזה משפיע על הזוגיות שלנו ממש, לפעמים פשוט אין לי סבלנות כבר. והוא בעל מושלם ואבא טוב כלכך, הוא הכי מכיל ומקבל אותי תמיד והוא באמת טוב אליי ולכולם. מה שכן מפריע לי זה מה שתיארתי בנוסף לביישנות שלו שגובלת לפעמים בחוסר ביטחון עצמי שהוא מודע אליו אבל לא עושה עם זה משהו.. אוף אני מתוסכלת ממש, גם מעצמי שמרגישה ככה כלפיו וגם מהמצב. מה אתן חושבות?

להבין שהוא גם בנאדם והוא יכול לטעות בדיוק כמו שאת טועה...

הכרת אותו לפני החתונה? ידעת שזה האופי שלו? בחרת בכל מקרה להיות איתו, להתחתן איתו ולהקים איתו משפחה. תקבלי אותו כמו שהוא כמו שאת מתארת שהוא מקבל אותך. גם בעלי יש לו את הקטעים שלו אדיש לפעמים, עקשן אבל אחרי שמבין שטעה מתקן (במקום להקשיב לי מלכלחילה...) וכו'. אני מאמינה שבחיי נישואין זה עניין של בחירה - את יכולה לבחור להתעצבן מזה ואת יכולה לבחור לצחוק מזה. כך גם את יכולה לבחור את הרגשות שלך במהלך היום לפי זה ואת איכות החיים המשותפים שלכם. אני בוחרת הרבה פעמים בלצחוק על זה ותמיד אני אומרת לו - ביום שאספיק לצחוק עליך תתחיל לדאוג. הכל עניין של גישה. זה הבן אדם יש דברים שהם באופי ואי אפשר לשנות, פשוט תקבלי אותו ככה...

היי יקירה. אני יכולה להבין מה את מרגישה, וזה ממש לגיטימי להרגיש כך! אנחנו פחות סבלניים כלפי טעויות של אחרים מאשר כלפי הטעויות שלנו, ויותר נוטים לייחס לזה משקל וחשיבות. במיוחד כשזה בן הזוג ויש טעויות שבאופן ישיר משפיעות על שניכם.. לדעתי, יש פה יתרון ענק - וזה שהוא כנה, פתוח וגלוי איתך.. סימן שהוא מרגיש בטוח לשתף אותך וזה מאוד חשוב בזוגיות בריאה! מה שקצת יותר בעייתי, וזה גם מה שקשה לך, זה שהוא מפנה את הפוקוס שלך וגם שלו על הדרך, לדברים שהם יותר שליליים מחיוביים.. לספר על מה עשית לא טוב או לא נכון זה לא דבר שיכול לעורר משיכה או אהדה אצל הצד השני, זה אוטומטית מעורר תגובה אינסטנקטיבית/תחושה של בוז מסוים, וזה טבעי ועל כך אין לך מה להרגיש אשמה! זה לגמרי טבוע בנו באופן לא מודע!!! מה שכן את יכולה לעשות- זה לדבר איתו גלוי, להגיד לו שאת מאוד שמחה שהוא משתף אותך, את שמחה שהוא גלוי איתך, ויחד עם זאת - את תהיי שמחה שהוא יתרכז במה שהוא כן עושה טוב ויוצא לו לעשות על הצד הטוב ביותר. כי בטוח שיש מלא דברים כאלה, וחשוב מאוד לשמוע אותם יותר. בדרך כלל מה שטוב- אנחנו לוקחים כמובן מאליו וזה לא אמור להיות כך… גם לא נכון לביטחון העצמי שלנו וגם לא נכון לשקף לצד השני ״לספוג״, להיות ער להרבה בעיות של בן/בת הזוג. תמיד צריך שיהיה איזון במה שהצד השני שומע ומכיל. אז תדברו ותבקשי ממנו שישתף אותך יותר בדברים שכן הלך לו בהם מעולה ולאט לאט הוא גם יעשה פחות טעויות באמת, כי ברגע שאנחנו מפנים את הפוקוס לכיוון אחר, לכיוון חיובי של הצלחה ויעילות, הדברים באמת מתחילים להסתדר. החשיבה הופכת מבן אדם שעושה טעויות ולא הולך לו - לבן אדם שלוקח אחריות על מה שקורה ומתקן בהזדמנות הראשונה מבלי לתת לזה יותר זמן, מקום ואנרגיה ממה שצריך.. אבל הוא חייב להבין את זה, שכך זה עובד.. והתפקיד שלךהוא לעודד אותו לראות יותר את הצדדים החזקים שלו בעבודה ולהתרכז בהם, כי מזה הכל מתחיל.. כמובן יש עוד ועוד דברים שאפשר וכדאי ליישם, אבל זה כבר יותר מדי לפרט.. מקווה שזה יעבוד לכם! בהצלחה❤️

תיארת בול את בעלי אני גם מתעצבנת מאד עליו בקטעים האלה היום גם היה משהו אבל אני כל כך אוהבת אותו, כל פעם שאני מתעצבנת שניה אחרי חושבת על כל הדברים שכן טובים, והוא בן אדם כזה טוב אבא ובעל מושלם. חוץ מהתכונה/ות הספציפיות האלה , אז מה, אני מושלמת? לא קיצר אני שרופה לו על התחת למרות שמביא לי עצבים חחח נסי לחשוב פעם ביום על כמה בעלך עושה לך טוב ואיזה תכונות כן טובות אצלו. תראי שזה יעשה לך טוב

הרבה עין טובה מצידך ולחזק את מה שהוא כן יודע ועושה טוב זה יעצים אצלו את הדברים הטובים שלו וייתן לו כוח להתחזק ולשמוח בעצמו. בהצלחה!