פוסט של אמא מיואשת שלום לכולם, אז ככה הבן שלי בן שנתיים וחודש, הוצאתי אותו מהגן היה בגן בערך שמונה חודשים וזה לא באמת היה בגן כי היה חולה הרבה ואפתי והחלטתי להוציא. מה שקורה שאני מרגישה שנכשלתי. שאני מנסה כל כך להתעלות על עצמי ועל המיליון תפקידים שיש לי ועל המיליון דברים ואני מרגישה שאני רק פוגעת בו. אני יודעת שיש הרבה כמוני שבחרו להשאיר בבית עד גיל 3 אבל אני מרגישה שאני לא מצליחה להעניק לו את הכל. לשים בגן זה לא אפשרי מבחינה רפואית הילד ספג אינספור אנטביוטיקיות והוא נהיה רגיש לכל דבר, אפילו לקחת אותו לבריכה או לחויה משחקית הוא חוטף משהו אבל אני עדיין לוקחת כי אי אפשר לשמור עליו בניילון ושוב מה שהוא חוטף זה פיצוחים לעומת קבוצת ילדים יום יומית. אני לא מדברת על עצמי על הקשיים שלי שאני שאובה לתוך זה ושביטלתי את עצמי אני הדבר האחרון בנושא. אני באמת מלאת אכזבה מעצמי ומצפון אינסופי. אין לי חברות אין לי מקום סביבתי שאפשר לחשוף אליו, הוא היה ילד עם מלא ביטחון וחברותי ואני מפחדת מהנזק שאני עושה לו נכון בחרתי בבריאות שלו על אף שפרח בגן מבחינה לימודית וחברתית אבל כבר לא יכלתי לשאת את זה בריאותית הרגשתי שהילד נגמר לי מול העיינים אני מרגישה שנכשלתי. אני מנסה כל כך. יש לו גימבורי בבית מה אין לו, על אף שכספית אני לא עובדת ואנחנו בקושי שורדים שקל אחד יהיה לי בארנק אני אקנה לו משחק ועוד משחק ולא מחסירה ממנו דבר. אבל אני לא יודעת איך לייעל את המצב אני לא מספיקה עבורו והוא רוצה כל יום לצאת, אני מותשת ובכל זאת מנסה לאסוף כןחות אז אנחנו יוצאים לגימבורי או לגן שעשועים ים לונפארק סבתא אבל גם היציאות זה פעמים שלוש בשבוע וגם בכל המקומות האלה אין ילדים בכלל בגן שעשועים הסמןך ואני התחלתי לראות שהוא כבוי הוא לא מנסה להתחבר או לגשת רק מחקה ילדים גדולים אני מפחדת שזה יפגע בו שיעלה לגן עירייה ובכלל במהלך החיים שהרי אלו השנים הקריטיות לאופי. כל מה שהסתדר בגן הסתבך בבית. מבחינת השינה הוא החליף בין הלילה והיום לא משנה מה עשיתי גם אם להעיר מוקדם ובלי שנצ לא עזר. והוא דבוק לטלוייזה פשוט דבוק ואני מרגישה כושלת. שאני נותנת לו את החיים שלי היו בלי חברים והופכת אותו לחסר ביטחון כמוני. והוא התרגל לטלפון וטלויזיה אי אפשר להזיז אותו מבלי שתהיה הסדרה שלו גם בלילה גם ביום אני באמת אובדת עצות מפחדת מהפגיעה העתידית ומהנזק שאולי נגרם לו, אני מנסה להיות איתו הרבה לשחק לצבוע ובאמת רק שיהנה גם עושה לו בריכה בבית שהבית שלנו פיצי כלומר לא אכפת לי מהניקיון רק שהילד יהנה ועדין מרגישה שהילד שלי לא מסופק שהוא רוצה חברים ואין לי דרך להשיג. ניסיתי לחםש גן עם אמא אין קול ואין עונה בסביבה שלי הוא כל הזמן במקומות קבועים וקשה לי גם כל יום לצאת איתו כי בכל זאת אני ערה כל יום עד 4 בבוקר. חשוב לי להגיד שאני מאוד שמחה שהוא לידי ועטוף לאור גם מה שקורהה היום הפחד שלי הוא אם אני גורמת לו נזק אם אני לא אמא מוצלחת שהחליטה להשאיר בבית אבל נכשלת בתפקיד הגננת. אני מתה להשיג אמהות או חברים או ילדים בגילו אבל שוב גם מפאת הבושה העצמית וגם שהעליתי פוסטים של הקבוצה בעיר שלנו אין קול ואין עונה. סליחה על החפירה מקווה שתצליחו להבין דרך המילים המסורבלות. חשוב לי לציין שלקחתי בערב יועצת שינה והדרכת הורים עוד טרם כניסתו לגן על אף שאין לי כסף והיא ברחה עם הכסף .

את לא נשמעת לי אמא רעה בכלל בכלל פשוט עייפה וחסרת כלים. בגיל הזה הם חייבים סדר יום. את צריכה עוגנים שזה בדרך כלל שינה וארוחות. תעשי לך ארוחות בשעות מסודרות. 7 בבוקר ארוחת בוקר, 9 כריך קטן, 12 בערך ארוחת צהריים עם חלבון פחמימה וירקות וקינוח קטן ולישון. 4 פרי/כריך ואז ב6 ארוחת ערב מקלחת ולישון. תתחילי בזה. כל יום לא משנה מה, אחרי האוכל של 9 את יוצאת מהבית לפעילות כלשהי.. אם זה גינה או גימבורי או כל דבר אחר. להוריד מסכים לחלוטין. זה נזק עצום. בגיל הזה עוד איכשהו בסדר אבל לפי איך שאת מתארת הוא ממש צריך גמילה ובגמילה מורידים ישר את המסכים וכשאת רואה שהמצב איתו רגוע וסיגלת סדר יום אפשר להחזיר נגיד 2 פרקים של משהו ביום או פרק אחד. ולא פלאפון אלא טלויזיה אם כבר.. כי פלאפון הם גם מחזיקים ונוצר נזק לעמוד השדרה. מבחינה התפתחותית תעשי גוגל תחפשי משחקים שמתאימים לגיל שלו. את לא צריכה בכל שקל פנוי שלך לקנות לו משחקים כי זה מיותר מאוד. קודם כל הכמות משחקים מבלבלת אותם מאוד והם לא מצליחים להתמקד והם גם לא מעריכים את המשחקים שלהם (בהקבלה זה גם מדבר על חוסר הערכה כלפי הרכוש שלהם) ובנוסף הם לא מצליחים להתיישב ולהתעסק במשהו אחר אז בסוף הם פשוט פורשים מהמשחקים ועוברים לטלויזיה או לכל דבר שהוא לא משחקים. הכי טוב שיהיו בבית עד 10 משחקים שונים ושהוא יהיה חשוף כל פעם ל2-3 משחקים שיצליח לבחור. ובקשר למחלות.. כמה חולה הוא כבר יכול להיות? אז לקח אנטיביוטיקה? אז מה? אגב אולי גם להחליף רופא. יש תינוקות שאני מכירה שהגיעו לאישפוזים מוירוסים בגנים (ברבים).