אני חייבת לשאול כדי להבין אם המצב שלי נורמלי… הבן שלי כבר בן חצי שנה ועדיין אני לא יכולה ללכת שניה לעשות פיפי כשהוא ער בלי שיבכה, אני או כל מישהו אחר אנושי חייב להיות בפריים כל הזמן (ואין מישהו אחר חוץ משישי שבת) אני לא יכולה לעשות שום מטלה בבית אפילו לאכול נורמלי אני לא יכולה ועוד שניה הוא הולך לגן ונראה לי שזה פשוט לא נורמלי לא?

אפשר לשים בעגלה ושיהיה לידך. הייתי שמה את הבן שלי בעגלה מטר ממני ושוטפת כלים לדוגמה. אבל הכי טוב זה מנשא. הוא פשוט עלייך וגם נרדם כשאת מסתובבת ועושה דברים.

הלוואי, אני יכולה לשים אותו בעגלה רק שניה אחת לפני שיוצאים הוא לא מוכן להיות שם לפני, גם כשאני מתארגנת לצאת איתו אני צריכה להתלבש ולהתאפר מולו תוך כדי ריקוד+שיר. במנשא אני לא ממש מצליחה לעשות משהו, קשה להתכופף איתו וכל דבר אחר לוקח פי 10 יותר זמן מהרגיל כשהוא עלי.

עכשיו זה השלב של חרדת נטישה (זה עובר אל תדאגי) הוא מבין שאמא והוא כבר לא בן אדם אחד והוא מפחד שינטשו אותו

כי הוא רואה אותך נעלמת לו מזווית העין

זה השלב הכי חרדתי שיש , נעלמת מהזווית של העין כאילו נטשת אותו לשנה 🤣 לקראת גיל שנה , שנה וקצת זה עובר .

מנשא כשאת מסתובבת טרמפולינה כשאת בשירותים למשל בכל חדר יש לי במה להעסיק אותו אז כשאני שמה מכונת כביסה הוא לידי, מקפלת הוא משחק לידי וכו