נשואים שנה פלוס עם ילד שרק נולד מה אתן עושות עם גבר שלא עובד כבר כמה שנים כל עבודה שנכנס אליה תוך שבועיים גג חודש מפסיק לעבוד בה ותמיד מחפש למה לא טוב בעבודה שם. טוען שיש לו דיכאון והוא לא מטפל בעצמו ולא מבקש עזרה . שיש דברים לשלם בבית כמו חשבונות אומר אין לי כסף אבל גם לא יוצא לעבוד . מאשים אותי בדיכאון שלו לא ברור למה אני עושה בשבילו אם זה לבשל לכבס לנקות הכל ממש הכל ההורים שלנו עוזרים לנו עם השכירות בשנה שאנחנו נשואים. והוא תחלק שלו בתור גבר שזה לפרנס לא עושה.!! אני לא עובדת כבר שנה כי פוטרתי ולא קיבלו אותי לשום מקום בגלל ההריון וכרגע אני בחופשת לידה הוא פשוט הולך לישון בשעות הקטנות וקם בצהריים כל יום קם עצבני ממורמר כאילו עשו לו משהו. לא יכולה לראות אותו ישן כבר ולא עושה כלום עם עצמו היא משחק אותה מחפש עבודה משאיר פרטים הכל וכלום אצלו לא זז ואז אומר שעוד מנסה להזיז דברים. כבר חודשים שאני שומעת את זה. מה הייתן עושות??

יאו איזה זוועה יש לכם צד שלישי שאתם יכולים לפנות אליו? נניח לרב או משהו? זה לא מקובל בשום צורה

חייבת לציין הכרנו בגיל מאוד צעיר אנחנו מלא שנים יחד הכרתי אותו בתור אחד שעבד מגיל מאוד צעיר ואחרי שהתגייס פשוט לא מוצא את עצמו עזרתי לו לכתוב קורות חיים הכל !!!

שיר חוץ מלערב את ההורים אין לי למי לפנות אף אחד לא מצליח לעזור לי אפילו ההורים שלו לא יודעים איך לטפל בו

להציב עובדה זה עולה לך בשלום בית אני הייתי מערבת משפחה אחים

ערבתי אחים משפחה כלום לא עוזר כמה שמדברים איתו. אבא שלי הציעה לו עבודה שמצא הוא מחפש למה לא ללכת זה הרבה נסיעה זה לקום מוקדם מדי מחפש תמיד למה לא

אני כבר חושבת על גרושים כי זה לא אפשרי ככה לשבת לא לעבוד ועוד להאשים אותך ולהתנהג בצורה לא מכבדת כלפיי

את צודקת לגמרי, זה לא יכול להימשך ככה. תתפסי אותו לשיחה בארבע עיניים, אל תתני לו להעביר את האשמה אלייך ותגידי לו שהוא חייב טיפול. תבואי בגישה שאת אומרת את זה כדי לעזור לו, אבל שיהיה ברור שהוא חייב.

באתי כמה פעמים לא עוזר כבר אני כבר ממש טעונה עליו כל הקשר שלי אליו צבועה. זה כבר עבר כל גבול.

אני כבר חושבת לערב את ההורים ולעשות מפגש של שני הצדדים כי זה לא אפשרי כבר אני סובלת

כלום לא עוזר.

תראי, את אומרת שאת מכירה אותו שנים והוא לא תמיד היה ככה. כלומר שזה לא בא מעצלות, סביר להניח שהוא עבר משהו שמקשה עליו. קחי את זה באמת כמו מחלה פיזית, שעל דבר כזה לא היית נפרדת. אם את אומרת שלא עוזר לדבר איתו, הייתי מציעה לך ליזום בעצמך פגישה עם פסיכולוג/ית ולהתייעץ על המצב. מה כדאי להגיד, איך לשכנע לבוא לטיפול. לפחות תדעי שעשית את המקסימום לעזור לו ולכם. אני יודעת שגם זה כסף... אבל בעיני שווה את זה. אני כן רוצה לשתף שהייתי במצב דומה עם בעלי, שלא עבד כמה שנים, גם ממקום פסיכולוגי, ובהחלט היה מאוד קשה. אבל הוא יצא מזה וזה חיים אחרים. וכן, נעזרתי בעזרה חיצונית, זה מאוד עוזר כשיש הדרכה. כי פה כל אחת תגיד לך משהו אחר ובסוף זה רק יכול לפעול הפוך ולשבלל אותו עוד יותר.

נטע איך הוא יצא מי זה? מה אמרו לו לעשות

אולי תציעי לו שישב ויחשוב במה הוא כן רוצה לעבוד, לפתח קריירה.. בטוח יש משהו שהוא אוהב, מחשבים, בע"ח, נגרות.. ממש הכל מהכל ואז שילך להתמקצע בזה. אולי אם הוא יעסוק במשהו שהוא אוהב אז הוא יתמיד ויראה הכנסה יפה וזה ידרבן אותו לעבוד. בהצלחה♥️

אני לא חושבת שזה ממש אותו דבר, כי אצלו זה לא היה דיכאון אלא יותר פחד מפני אכזבות (אם לא הולכים לריאיונות, לא יכולים להגיד לך לא 😅). כשהלכתי להתייעץ זה בדיוק היה כשהוא התחיל איזה קורס ורצה להפסיק, ומי שהתייעצתי איתה אמרה לי שאני חייבת להבהיר לו שאין דבר כזה. נגמר להישאר באזור הנוחות, יש לך משפחה לפרנס! וגם חמותי אמרה לו בפירוש שאם הוא מפסיק היא יותר לא עוזרת כלכלית. והוא באמת המשיך בסוף בקורס ומשם היתה לו השמה למשרה וזהו. אבל זה לא אומר שזה מה שאת צריכה לעשות, כי המצב של בעלך נשמע לי יותר מורכב ואולי אפילו דורש עזרה תרופתית אם הוא באמת בדיכאון או בסוג של פוסט טראומה. לכן במקרה הזה ההצעה שלי היא לא לחפש עזרה מסיפורים דומים, אלא עזרה מאיש מקצוע שייעץ ספציפית למצב של בעלך. זה באמת נשמע שהוא במקום לא טוב... לחץ בלבד לא יספיק, הוא צריך טיפול ואין מה להתבייש בזה.