מישהי כאן אוחזת בפחד שהיא לא תאהב את התינוק שיוולד לה כמו שמצפה/כמו שמצופה ממנה? אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל אני ממש מפחדת מהדבר הזה לא ברור לי למה

לפעמים לא תמיד מתחברים לתינוק ישר, וזה ממש בסדר- זה שוק שאי אפשר להסביר ולוקח זמן לעכל את כל מה שעברנו ואת החבילה החדשה במשפחה. יש כאלה שיתחברו מיד יש כאלה שיתחברו אחרי כמה ימים או חודש ויש כאלה שיקח יותר זמן והכל בסדר.סבלנות ואהבה זה הכי חשוב

וואי הם כאלו מתוקים 😍 אני חושבת שכשתלדי את פתאום לא תאמיני איך אפשר לאהוב מישהו בצורה כזו..

אהבה מגיעה ע"י נתינה. את נותנת את הנשמה שלך 9 חודשים, עם כל הכאבים והסבל שבהריון ובלידה (אה, והריון זה לא מחלה! פחחחח) אח"כ את מניקה/מאכילה, מרגיעה, מחליפה חיתולים וכו' וכו' ככל שאת נותנת לו, הלב שלך מתרחב באהבה אינסופית. מאחלת לך שתתחברי לתינוק מהרגע הראשון, ותאהבי אותו מכל הלב והנשמה

ברור חחח אחותי לא אהבה שלושה ילדים שלה מיד אחרי הלידה (לידות קיסריות) אבל עם הזמן והטיפול זה קרה… בילד הראשון שלה היא נלחצה נוראאאאא שהיא לא תקינה ומשהו לא בסדר והיא לא רואה את הילד יפה ושהיא מקולקלת ולא אמא ומלא שטויות.. בילד השני היא כבר הייתה מאוד מבוססת ובטוחה באימהות שלה (וידעה שאין יותר מהאהבה שלה לילד שלה) אז לא חששה וקיבלה באהבה שכזו היא אחרי לידות.. כך גם השלישית וברביעי זה כבר לא קרה 😅 אז קודם כל אל תחששי מזה אלא תזרמי, דבר שני גם אם זה קרה בפועל זה לכמה שעות (גג ימים) ראשונים והלב נפתח מאמינה שזה עניין הורמונלי ולא קשור אפילו לאופי… בע״ה לידה קלה בידיים מלאות🤲🏻

אגב אני התאהבתי מהשנייה הראשונה , אממה- אמא שלי לומדת nlp מי שמכירה, ועשתה לי איזה תרגיש שבשבילו הייתי צריכה לחזור בזכרון ל״רגע הכי טוב בחיים שלי״ אמרתי טוב קללל ללידה של הבן שלי! וכשחזרתי בזיכרון התמלאתי תחושות נוראיות אמרתי לה אמא תעצרי אני מרגישה נורא… וכש״פתחנו״ את זה היא ממש עזרה לי להבין שלמרות שהרגשתי אהבה הרגשתי הרבה מצוקה כללית ובודדה והכל באשמת כמובן ההורמונים … שהדחקתי את זה בפועל כי מה שנשאר הוא כולו טוב… ❤️