היי לכן, אני חייבת לפרוק. אני 5 חודשים אחרי לידה. לידה שנייה בשנה וחצי ואני פשוט אומללה מלהתלבש ומלהסתכל במראה. התחתנו לפני 3 שנים ובדייטים הייתי בחורה בריאה וחיונית. 10 קמ ביום, אימון כוח כל בוקר, שייקים, סלטים, אוכל חי ובקיצור אהבתי את עצמי. אהבתי את איך שנראיתי. לא שדופה עלה נידף אלא חטובה וחזקה עם ציצי ותחת. אישה מושכת. היום? כרס יותר גדולה משל בעלי פי 3. פאוץ של קיסרי איך לא. הכל צמוד עליי וחלק לא נסגר. חם לי. מזיעה כל הזמן. לא מסוגלת להתאמן. פעם כואב הגב ופעם הצוואר. הרחם כואב רוב הזמן מאז ההתקן והבטן הנפוחה והידיים הנפוחות אני פשוט רוצה לבכות. אני שמה לב שזה כבר 3 חודשים שאני נמנעת ממפגשים חברתיים/ משפחתיים. אשכרה. לא הולכת לשום מקום רק כי אני לא מרגישה בנוח עם עצמי. מקודם התיישבתי על הספה עם חצאית ״מחטבת״ והשתפלה לה בטן עצומה מבעד לחצאית- ככ גדולה שביטלתי עוד יציאה היום. לא מסוגלת לצאת ככה עם מכרים שיודעים איך נראיתי לפני 3 שנים. עכשיו, אני מדריכה מוסמכת לבריאות טבעית ויודעת לכתוב תפריטים מותאמים אישית- לא זו הבעיה. אני לא מסוגלת להפסיק לאכול חרא ולא בגלל שאני רעבה אלא כי אני מדוכאת! אני אוכלת גם כשיש לי בחילה. גם כשיש לי בחילה קשה!! אני פונה למקרר בכל הזדמנות. כשהם צורחים בבית ואני חסרת אונים. כשבת השנתיים החליטה לזרוק על הרצפה את כל צלחת הפתיתים שמזגתי לה. כשהקטן שלשל בקשת על חצי חדר. כשאני קולטת שלא עשיתי שפם חודשים!! ולא לייזר!! ולא ניקיתי שחורים!! ואני נראית כמו גרגמל אז יאללה שוקולד עם אפרופו על ההרגשה. בקיצור אני במרה שחורה ואין לי מושג איך לצאת. חבל? מישהי?

זה כל כך קשה כי שהמצב הנפשי לא טוב אז יש אכילה רגשית. שזה מה שזה נשמע והמוח לא עובד בהגיון מבחינת בקרה על האוכל, רעב ושובע... את צריכה לחשוב מה לא טוב לך? מה מפריע לך? כי זה לא רק הגוף והמשקל... אולי אין לך מספיק זמן לעצמך אולי את צריכה עזרה בבית ועם הילדים... יש לי שכנה שהייתה משלמת לי לבוא אליה לשעה לשמור על הילדים והיא הייתה הולכת לפילאטיס אם קודם כל תיהי רגועה ושלמה עם עצמך תוכלי לעבור תהליך של ירידה מבוקרת במשקל ולשלב גם ספורט כמו שהיה לפני ההריונות. 5 חודשים זה כלום ! ועוד היו לך 2 הריונות צמודים זה לא נשמע שהיה לך זמן לנסות "לחזור לעצמך"