היי אהובות 🤍 פוסט פריקה אשמח לעצות/תובנות הכל 🙏🏼 אני בבית עם תינוקת בת שנתיים ותינוקי קטן בן חודש בעלי משתדל להיות כמה שיותר בבית (עצמאי) אבל כמובן שצריך לעבוד אז עובד בדרך כלל כל הלילה או בימים גם ושבבית ישן לרוב אם זה בשעות הצהריים נגיד אבל גם משתדל לעזור המון הוא באמת עובד 24/7 אם זה עם הילדים או בבית או בעבודה עצמה ושאני לבד עם שתיהם בבוקר נורא קשה לי וסיוט בשבילי הילדה הגדולה שלי התינוקת בוכה מכל דבר צרחות משיכות בשיער (שלה) מקנאה נורא אני לא יכולה להניק לא יכולה להאכיל לעשות גראפס פעולות בסיסיות היא נורא מקנאה משתדלת לתת לה יחס גם אבל התינוק גם נורא ערני ושאני עם שתיהם ביחד לבד בבית אני פשוט שוקעת בדיכאון וגם שיש לי עזרה אמא שלי המון פעמים באה אבל הבת שלי לא משחררת אותי אפילו לחמש דקות כל היום סביבי ולא עוזבת אותי לשנייה לא רוצה לשחק או לישון עם אף אחד רק איתי כל הרדמה איתה זה שעתיים של עצבים לפחות והתינוקי מסכן או עם אמא שלי או בעלי בדרך כלל אבל אני לא מתייחסת אליו בקושי בגללה אני מרגישה אמא מזעזעת גם אליו וגם אלייה כי היא באמצ צריכה אותי אבל גם הוא ואין לי אופציה לפצל את עצמי הבית שלי במצב מזעזע שמכניס לדיכאון ועד שיש לי 5 דקות של שקט מעדיפה לשים ראש במיטה אפילו סתם ערה איןלי חשק לנקות לא מבשלת גם בעלי מכין לנו תמיד אני ממש מדוכאת מהבית איך שהוא נראה ומהילדים קשה לי כלכך הם האושר שלי כן שלא תחשבו אבל זה כלכך קשה שאני מרגישה שאני הולכת ודואכת לאט לאט כאילו כבר לא נשאר לי נשמה רק הגוף שלי עושה פעולות על אוטומט כבר לא כיף לי עם הגדולה שלי לפני הלידה הייתי עושה איתה כלכך הרבה דברים משחקת לוקחת מטיילת הכל ממש הייתה צמודה אליי כל הזמן והכל היה בכיף הבית שלי תמיד היה נקי תמיד הייתי מבשלת שמחה עובדת בבית הכל מתוקתק ובמקום ומאז שילדתי אני פשוט לא אני הכל כלכך קשה לי אני עייפה אני מותשת אני פשוט לא מתפקדת כמו שהייתי לא יודעת למה עשיתי את זה לעצמי ואני פשוט משתגעת 😭 חייבת לציין שהבת שלי הגדולה אף פעם לא הייתה ישנה תמיד ההרדמות היו סבל ומתעוררת עדיין בלילה 80 פעם ואם לא אני נגשת אליה זה פשוט זוועת עולם אבל מאז הלידה זה החמיר ואני כלכך עייפה ומשתגעת בלילה לבד עם שתיהם או ביום לבד עם שתיהם וזה כלכך קשה 🙁 כבר לא יודעת מה יהיה איתי הסבלנות שלי אלייה נגמרה פתאום ואני כלכך מרגישה חרא 🙁😭