יואו שנים לא כתבתי פה פוסט מרמור אבל עכשיו אני מרגישה שאני חייבת להוציא את זההההה ואייי אין לי כח יותר!!!!! אני מרגישה שאני כל היום במלחמה אבודה מראש נגד הבית! כביסות! כלים! נקיון יש לי כלבה וילדה בת שנה וחודשיים ובעלי הוא המפרנס היחיד (אני סטודנטית להנדסה בחופשת סמסטר כרגע) אני היחידה על כל המטלות של הבית חוץ מזריקת אשפה בישולים, קניות (גם של המצרכים) כביסות לכל הבית, שטיפות ובנוסף 24/7 עם הילדה כי היא לא בגן בעלי עוזר הרבה עם הילדה משחק איתה מקריא לה סיפורים כשהוא לא בעבודה וגם עוזר עם מקלחת וכל זה. אבל עדיין אני מרגישה שזה גדול עליייייייייי אני מנסה לעשות מליון דברים במקביל ואני מרגישה שהעצבים והייאוש מתחילים לעלות לי אין לי שניה לעצמי בשעה וחצי שהיא ישנה צהריים אני אומרת לעצמי שאשב קצת על הלימודים ובסוף זה לא קורה כל יום אני פשוט קורסת על הספה מרגישה חרא!!!

זו תקופה מאתגרת מאוד הדרך היחידה לשפיות זה סדר עדיפויות ולקבל את זה שאת לא עושה הכל

אני ממש שמחתי לקרוא את מה שרשמת כי מרגיש לי שזה מאתגר רק לי וכולן מצליחות עם יותר ילדים ולתקתק את הבית ולהכין ארוחות ורק אני עם ילדה אחת מאבדת את זה🤦🏻‍♀️🤦🏻‍♀️

תזכרי שהבית משרת אותך לא את את הבית תמיד יהיה באלגן בבית כי יש ילד תעשי לך כל יום מה את עושה וביום חמישי או שישי תעשי את הניקיון הגדול של הבית. אני מזמן כבר לא משתגעת כי זה רק מכניס ללחץ ועצבים

אני העברתי את חיית המחמד שלנו, התחדשתי במדיח ושוטף רצפה אוטומטי. מאז חיי השתנו והתפנו לי מספר שעות ביום. ואת יכולה לחפש בחורות צעירות שעוזרת באירגון בבית (כמו לקפל כביסה לנקות כלים לסדר טיפה, זה יקל עליך מאוד) ואגב עם כל זה עדיין זה לא קל לי...