התחתנו לפני ארבע חודשים מיד נכנסתי להריון (לא ציפיתי ולא האמנתי עד שראיתי ברוך ה׳) ועם ההריון הגיעה העייפות אני מאוד פעילה ביום אבל בערב תשע, עשר כבר עייפה ונרדמת. בעלי רק השתחרר מהצבא היה קרבי והיה חיי תחברים מאז החתונה הוא לא נפגש עם חברים אולי רק בהתחלה, הוא מתוסכל מהעבודה שלו ועוד הרבה דברים שרק חיילים משוחררים יבינו.. אני לא רוצה לצער אותו ושחיי הזוגיות ישעממו אותו מתישהו כולם יוצאים ונהננים ואני נרדמת.. אנחנו דתיים לפני החתונה היינו יוצאים קצת לברים או יציאות ואחרי החתונה אני עם כיסוי ראש ובאופן כללי פשוט לא מתאים. אבל כל החברים שלו יוצאים ונהננים וזה נראה שאפילו לא מעניין אותו ומה יהיה שיבוא ילד לא בא לי שירגיש זקן בגיל צעיר מה עושים? מישהי מזדהה?

למה שלא יפגש עם חברים לבד? ולגבי הביחד שלכם, אתם יכולים לצאת למקומות שיותר מתאים כמו מסעדה או סרט

מחליפים מקומות במקומות אשריכם שלא הולכים לברים אז שיצא עם חברים לבתים שלהם אפילו לשחק באולינג סנוקר לשבת בים ללכת למסעדות לא חושבת שצריך לעצור כי התחזקנו ואני ממש מבינה את העייפות שלך תחילת הריון זה מאד קשה כל השינויים בגוף והתסכול הזה.. זה בעזרת ה יחלוף לך מהר ותצאו ביחד תחגגו תחיי זוגיות שלכם 💛💛😍

תעשי מאמץ פעם בכמה זמן שאת יכולה. נגיד פעם בשבוע, ושאר הזמן שילך לבד

מבינה אותך, כנראה הוא מתחיל להבין שהוא עומד להיות אבא ומכין את עצמו לזה נשאר יותר בבית, הוא יותר ביתי מאז שידענו על ההריון הבן זוג שלי נשאר בבית והכל אני רק חיפשתי לצאת🥴 אני דרך אגב גם הייתי כמוך נרדמת ב10 גג, 11 אם התפרעתי

אנחנו גם דתיים שבועיים אחרי החתונה נכנסתי להריון גם אני עם כיסוי ראש והיתי יוצאת לפני עם חברות וכו והיום כשיש לי את הבית שלי אני מבינה שזה מרכז העולם שלי לא חברים שלו ולא חברות שלך יתנו לך את המקום הבטוח שאתם תהיו אחד בשביל השניה תצאו ביחד למסעדות ,תבלו ביחד ככה או ככה לאנשים דתיים אין מה לעשות בפאבים וכו

אנחנו גם דתיים נכנסנו שלוש חודש אחרי החתונה וכשהיינו יוצר מידי זמן בבית הייתי שולחת אותו לחברים וגם היינו כח יומיים יוצאים , לטיילת לבית קפה לפארק יש ככ הרבה דברים