אני ממש אוהבת את בעלי,אנחנו ביחד כבר 4 שנים ונשואים 5 חודשים. בהיריון ראשון, גרים ביחד בשכירות, לצד זה מאוד קשה לי עם המשפחה שלו- הם לא מחבבים אותי, גם לפני הנישואין. אמא שלו טיפוס שתלטני שאוהבת להחליט(החליטה מתי הוא יציע לי, תאריך חתונה, אפילו את הטבעות) ואחותו תחרותית וקנאית(לא רצתה שנתארס ונתחתן לפניה אלא רק אחרי) והאבא בכלל לא בתמונה.אני לא מרגישה משפחה מהצד שלו, אין ארוחות שישי וחגים שמתקיימים אצלהם אלא רק אצל משפחתי. ובאופן כללי הם לא תומכים בו כלכלית אלא רק לוקחים ממנו.. הזוגיות איתו טובה פשוט היא יכולה כל רגע להתערער בגלל המשפחה שלו. יש לכן עצות לתת לי?

גם אצלמ בידיוק ככה בעלי פשןו החליט להתרחק מהם כי הם לא עושים לו טוב! נפגשים רק בשמחות פיפ באף פעם וזהוו

העצה הכי טובה שלי תיאום ציפיות - מהרגע שהתמסדתם אתם משפחה גרעינית , המשפחה שלו / שלך הם חלק בלבד מהמשפחה הכוללת אך לא חלק מהמשפחה הגרעינית . אין מקום להתערבות , אין מקום לריבים , אין מקום לניסיונות השתלטות לא מהצד שלו ןלא מהצד שלך . הנחמה הכי מדהימה שאין אצלהם ארוחות . תתני כבוד כמה שתוכלי כמובן לא על חשבון הכבוד שלך . לא משנה מה קורה המשפחה שלכם לא צריכה להפגע ובטח שלא להתפרק בגללם.

לא מצרגשת כל עוד לא נפגשת איתם לא מעניין אותי מבחינתי בעלי יכול ללכת אליםנ חופשי בלעדי אני לא מחזיקה אותו חלילנ בכוח!

לתפוס את המרחק הבטוח שלך מהם. כמו שכתבו מעלי הבעל יכל ללכת הרי לא תקבלי אותו אבל ברגע שמגיעים אליך יש גבולות וגם את וגם בעלך צריכים לעמוד עליהם גם אם זה קצת לא נעים לעמוד על זה ואם באים אליהם פעם ב... אז גם יש גבולות שלא עוברים ובזה זה תאום צפיות שלך ושל בעלך מול עצמכם מה הגבולות מה אתם מסכימים מה לא. לפי איך שזה נשמע הם עוד יחליטו מה השם של הילד (כמובן מגזימה קצת אבל בכל זאת זה נשמע לשם זה עוד יגיע) וכאן צריך להכניס את הגבול שלכם בתור בעל ואישה ובתור אנשים שמקימים את הבית שלכם ויש לכם את הזוגיות שלכם ולאף אחד אסור להתערב בדברים האלה לא משנה מי זה וכמה הם קרובים אליכם.