אני בסוף ההריון ופתאום מסתכלת אחורה ובעלי כמעט ולא היה חלק ממנו. נכון זה לא הריון ראשון ונכון שיש לו תפקיד חשוב בעבודה וזה לא פשוט מבחינתו להיעדר אבל פתאום אני מרגישה אכזבה ממנו שהוא בקושי הגיע איתי לבדיקות. אם זה לא שקיפות או סקירת מערכות הוא פשוט לא היה. מצד שני מה יעזור לי להתבאס עכשיו זה לא שאפשר לשנות את זה. סתם פורקת. מרגישה לבד בהריון הזה.

❤️

גם בעלי היה ככה, הגיע רק לבדיקות העיקריות, שקיפות וסקירות לא התעניין אפילו בתנועות מצד שני עזר המון עם הילדה כשלא הרגשתי טוב והוא מאוד מחובר לתינוק וזה הכי חשוב

תחושה מוכרת ממש בהריון במיוחד בראשון. ובלי הגיע איתי לכל בדיקה אבל לא התלהב מכל דבר שאני כן ואם זה התנועות שאני התלהבתי ורציתי שמרגיש והוא הרגיש פעם אחת ולא הרגיש בערה להרגיש שוב פעם. ואם זה בהתלהבות שלי להכין את הבית ובאדישות שלו של חכי לא צריך יש זמן וכו'. גבר לא עובר את ההריון כמונו אנחנו כל כולנו בהריון אם נרצה ואם לא את מכינה את עצמך ללידה וזה שיש לך ילד 9 חודשים והגבר פחות הוא בבום מקבל את זה שיש לו ילד וגם אחרי הלידה לוקח לו זמן להתחבר לילד ולעזור ולהבין שיש לו ילד צריך לזכור את זה במיוחד בילד ראשון. בעלי נגיד עכשיו מתחיל ממש להפנים ולהרגיש חיבור וממש לעזור עם הילד בלי לקטר חחחח והילד בן שנה וחודשיים ואני בשבוע 36.

קיצור לחבק אותך ולהגיד לך שזה בסדר ויכל להיות שתרגישי ככה קצת גם אחרי הלידה אבל חשוב לדבר ולהגיד וגם לזכור שהגבר הוא שונה ואצלו זה מתקבל אחרת. אצלי הידיעה הזו לפחות ממש ממש עזרה לי ועודדה אותי

אצלנו בעלי היה רק בהריון הראשון איתי בבדיקות (העיקריות לא במעקב הריון). בהריון שני ועכשיו בשלישי לא היה איתי באף בדיקה.. אנחנו עם ילדים שלא במסגרת והמשפחות שלנו גרות רחוק אז אין שום אופציה אחרת.. הוא עם הילדים ואני בבדיקות. מה שחשוב בעייני זה שאחר כך הוא אבא (ובעל) מושלם ❤️ גם בעלי פחות מחובר בשני ההריונות האלו, אבל כאבא הוא 200%.. לפעמים צובט שאני היחידה בתור לבדיקות הגדולות שמחכה לבד וכולן עם הבעל 🥹 אבל בסוף מבחינתי זה לא העיקר, אחרי הלידות שלי הוא מתפקד במקום שניינו.. בהחלמה שלי ובטיפול בילדים ❤️