לעיראקיות שבינינו *לגדול בבית עירקי* *קרדיט לעיתונאית המוכשרת ענת לב אדלר* אז לגדול בבית עירקי זה קודם כל ללכת בתלם. בלי לסטות ממנו. זה לדעת שמצפים ממך לציונים הכי טובים, להתנהגות הכי נכונה, לעבודה הכי מסודרת, רצוי בבנק, בלי שתעזוב אותה כל יומיים כי השאלה שהורים עירקים (גם שלי) שואלים כל הזמן את הילדים שלהם היא: "מתי תקבל קביעות". כי אין דבר חשוב יותר בחייהם של העירקים מהקבוע ואין דבר שהם שונאים יותר משינויים. ושינויים זה כולל גם יציאות מהבית. כי בשביל מה באמת לצאת מהבית? העירקים מאוד מאוד לא מחבבים את החוץ. בכלל, "בשביל מה" היא השאלה המובילה בשיח של ילדה עירקית עם ההורים שלה. "בשביל מה את יוצאת מהבית? בשביל מה את נוסעת לטיול השנתי? בשביל מה את הולכת לבית הספר, יש גשם / שמש / רוח / שלג / כלבים עזובים ברחוב. כלב? בחיים בחיים לא. מה פתאום לגדל כלב? הוא יכול לנשוך אותך. ולהביא מחלות. בשביל מה להכנס לים את יכולה לטבוע. ובשביל מה מנוי לבריכה יש חיידקים. ובחומוס יש קוליפורמים. ואם עולים על אופניים נופלים. יצאת בערב? כל השבט העירקי לא ילך לישון עד שלא תחזרי. והם ישבו בחושך, כדי שהשכנים לא יראו, כי הדבר שהכי הכי הכי חשוב בבית העירקי זה מה יחשבו. השכנים. ומה השכנים יגידו. כי הכבוד. הכבוד הוא בלון החמצן האמיתי. וצמד המילים הכי פופולרי הוא "לא נעים". וברוך השם בכל בית עירקי יש לפחות נעים אחד. אז רבים בשקט וצועקים בשקט ועושים רעש בשקט ולא עושים בושות ולא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. מה פתאום כביסה מלוכלכת? אצלנו הכל נקי מבריק. כי העירקים גם כשהם הולכים לישון הם קמים באמצע כדי להתקלח. מקלחת זה הדבר שהם הכי אוהבים לעשות בעולם, ורצוי כמה מקלחות ביום (ועדיין שום דבר לא מבריח את הריח של העמבה). אחחח והעמבה. לגדול בבית עירקי זה להתרחץ בתוך חביות של עמבה, ולהתכסות ביריעות של בבנג'ן (החצילים המטוגנים של הסביח) וללטף קובות לפני השינה, ובכלל, זה לגדול בתוך שפע מטורף של אוכל, כאילו בכל רגע צריכה להכנס לכאן חטיבת צנחנים מורעבת (ברור, קובה אדומה!). וזה תמיד אבל תמיד לפתוח את המקרר וכל הפירות והירקות והמצרכים נופלים עליך כי המקרר עמוס האיילון. אבל אסור לאכול את כל זה כי צריך לשמור על איך שאת נראית, ולא להשמין, כי, נו, ברור, מה יגידו. ולכן הנשים העירקיות שמבשלות את כל הטוב הזה (גברים עירקים לא מבשלים. צלחת הם לא מורידים מהשולחן, אז לבשל?), מתוקתקות עד קצות הציפורניים. לא תראו אישה עירקית יוצאת מהבית בלי שהיא מדוגמת כאחרונת הפרזנטוריות של בורדה, כולל החצאית שמתאימה לתיק שמתאימים לנעליים והגנטיקה, אח הגנטיקה המטורפת של העדה. כי נשים עירקיות אף פעם לא מזדקנות והן תמיד נראות יותר צעירות לגילן ואין להן קמטים בשיט (זה בגלל שאין אצלנו מרמרת, אבל זה כבר נושא לפוסט אחר). ובכלל, נשים עירקיות אף פעם לא מזדקנות, הן פתאום מתות. אבל לפני זה הן המעניקות לילדות ולנכדות שלהן כל כך הרבה עוצמה שעוברת מדור לדור. לגדול בבית עירקי זה להבין מגיל צעיר שנשים הן חזקות מאוד, יותר מהרוח, ושהדבר הכי חשוב בעולם אלה הם המשפחה והחברים שאין להם תחליף. שהצניעות והנתינה והחריצות הם ערך ושהביחד הוא הכוח הכי גדול שיש והחיבור לשורשים עושה את הצמרת. יכולתי להמשיך כאן עוד שעות, אבל עוד מעט ארוחת שישי ועוד מעט קובה אדומה וגם קובה שיפתה, עם נגיעת עמבה על הפלאו, כדי שיהיה מה לשטוף במקלחת. פידווה עליכום, עיתאיכם עיפי.

חחחח יפה !!!

חחח עכשיו הולכת לבקש מאמא קובה לשישי