נשים שעברו זירוז בלידה להתיצבב🙏😣 אשמח לשמוע את חווית הלידה שלכן עקב הזירוז כי לי היו לידות רגילות.. אבל הלידה הזואת הייתה עם זירוז בגלל ירידת מים מוקדמת ויש לי חווית לידה הכי קשה וכאובה שיש, ביליתי בחדר לידה כמעט לבד במשך הרבהה מאודד שעותתת!! ..🥺😢

כי זירוז לקח לי 12 שעות.. ועד שהתפתחו צירים עברו עוד כמה שעות ורק אז שמו לי פיטוצין בעירוי.. ולקח מלא זמן.. וכל זה בלי לצאת מחדר לידה ולחכות עם מוניטור שאני לא יכולתי ללכת לשירותים בקושי .. והמיילדות יצאו מהחדר והלכו לעזור בלידות יותר פעילות..😓

ילדתי... תודה, אבל נשארתי עם חוויה קשה, של בדידות.. ומצב רגיש מאוד..

וואי וואי מזכירה לי את שלי עברתי 3 משמרות של מילדות ולא ילדתי 21 שעות מירידת מים רק ילדתי והבייבי היה כבר בסכנה בקיצור רק רחמי שמיים וניסי ניסים היום יכולה להגיד שלמדתי לשחרר את מה שהיה ולהבין שזה לא היה בשליטתי הכל מאת השם

הילה אני הייתי בחדר לידה 23 שעות

ירדו לי המים בשבוע 35+ 4 חיכיתי עד 36 וקיבלתי זירוז..

הייתי בחדר לידה מעל 30 שעות לדעתי אפילו 40 3 ימים של זירוז היה לי קשה וכואב והאפידורל לא עזר עד שלא הגעתי למצב שיש לי חום, שיש זיהום ושהלידה לא מתפתחת לא הכניסו אותי לניתוח אני אדע מראש שאני עושה ניתוח לפעם הבאה (אם היא תהיה)

עברתי לדעתי 5 משמרות אפילו יותר

ילדתי ליפני יומיים אבל הלווית לידה הייתה משפילה רוב הזמן הייתי לבד, ובאמצע ששאלתי שאלה את המיילדת היא כבר הייתה מיחוץ לחדר... והייתי לבד צריכה להתחנן ולשכנע אותם שכן יש לי צירים והם תמיד אמרו.. לא זה לוקח זמן... ואפילו לא בדקו אותי.. הרגשתי מושפלת.

חווית לידה*

היה לי שעה שאני לא צוחקת צרחתי מכאבים לוחצת על הלחצן מצוקה ואף אחד לא עונה ואחותי הלכה לאכול כל מה שהיה לי ביד עף על הקיר ממול, ברמת כל דבר חוץ מהפלאפון.. איפה ילדת אהובה?

אני לקחתי אפידורל לפני הפיטוצין והיה לידה מושלמת 🙏 מה שכן לא התקדמתי שמונה שעות , וברגע שהחליפה לפיטוצין מרוכז אחרי שעתיים הילדה בחוץ… כל זה מפתיחה שתיים וחצי שלא התקדמה שעות!!! אז אולי תבקשי מראש

רוצה לדעת שאני לא לבד.. כי זה לא היה נשמע לי הגיוני שייבשו אותי בחדר לידה שעות ברצף בלי להסביר לי לפחות שזה יקח זמן מראש.. ושאולי בנתיים אני יכולה להתקלח.. או לקפץ על כדור פיזיו.. או שתהיה איתי מישהי למינימום חמש דקות רצופות בלי לברוח ולתת לי הרגשה של סוג ב'.. להתנצל ולהסביר שכרגע יש עומס... לא משנה העיקר שהייתה אומרת משהו.. ומשמרות?! אני כבר לא סופרת, ניכנסו ויצאו איזה 5 מיילדות הציצו והלכו אתן יודעות גם ככה אישה בחדר לידה לא משאירים ככה לבד כי היא במצב מאוד רגיש, ויכולה להיכנס לדיכדוך, כמה אפשר לחכות לתינוק?! עד שכבר הולך לך התאבון ללדת😥😢 זה מה שקרה לי....

תגידי תודה שילדת טבעי בסוף אחרי כל השעות האלו אותי הזמינו לזירוז בשבוע 37 בגלל תפקודי כבד גבוהים והילדה פשוט לא היתה מוכנה לצאת וביקשתי טפידורל כדי לא לסבול שעות כאבים מהפיטוצין ומאותו רגע ירד לה הדופק ולא התאושש ומה שעשו לא עזר כלום ועשו כמה דברים בפזיזות כולל סטריפינג ולא עזר ואז בקיעת מים ולא עזר כי הראש שלה היה עדיין גבוה ואז.... ניתוח חירום.. אני עד עכשיו חמישה חודשים אחרי, בטראומה ומתקשה לעכל את החוויה של הלידה הראשונה שלי

שרון בשערי צדק, והיחס והצוות מזעזע.. (חוץ מבודדות כמובן) הצוות הוא רחב, אבל הרוב אפילו לא הסתכלו לכיווני, פשוט באו להרדים וברחו ....

נשמע לך הגיוני שאני צריכה להתחנן לאפידורל.. או להתנתק ממוניטור בישביל פיפי... או להתחנן לתשובה לשאלה שעלתה לי, ודבר כזה יכל לקחת 4 שעות בכיף עד שיענו לי אם בכלל

אני גם הייתי בשערי צדק יודעת שיש כאלה שנהנות שם אבל לי הייתה חוויה לא טובה הרגשתי שפעלו בפזיזות ומיהרו לנתח

זה לא קשור לזירוז, זה קשור לחוות לידה לא טובה, לא מנסיון אישי אבל שמעתי פלאים על עיבוד לידה מול אשת מקצוע, ובגדול- לדבר ולשתף, אם את עדיין מאושפזת- יש עזרה מטעם בית החולים שאת יכולה לדרוש, הלידה השלי הייתה מאוד קשה, ברמה האישית (למזלי) לא הייתי ביותר מידי הכרה אז לא חוויתי יותר מידי, אבל המלווים שלי יצאו בטראומה רצינית, ומסתבר שאחרי לידות כאלה יש עזרה מטעם בית החולים, שלחו אליי עובדת סוציאלית , עשו לי דיקור סיני והיה עוד איזה ״פינוק״ ששכחתי שגם קשור לנפש, אז קודם כל- תציפי את העניין ותדרשי לקבל כל מה שאת יכולה! אם לא מטעמם אז בפרטי, אני יודעת שיש יועצות הנקה מוסמכות שעושות גם עיבודי חוויות לידה, אבל אני מניחה שלא רק. זה חשוב ממש שלא תסחבי את זה הלאה. אני יכולה רק לחבק מרחוק ולהגיד לך שהזמן באמת באמת עושה את שלו, אם יש לך אמונה- תיתלי בה כי היא נותנת עולם ומלואו, לשתף ולחפור לכל מי שרק מוכן לשמוע, ואם אין אז למישהו בתשלום, להאמין שכל עכבה לטובה ושהכל קרה כמו שהיה צריך לקרות, וברוך ה׳ את אחרי! ואת בריאה! ויצאת בידיים מלאות עם תינוק בריא 🙌🏻 את עכשיו כועסת ובצדק, אבל תזכרי שהדברים האלה לא מובנים מאליהם ❤️

וכדי שלא תרגישי לבד, חברה טובה שלי אחרי זירוז שנאמר לה שייקח שעות שלחה את בעלה הביתה לנוח ולחזור בבוקר, אחרי שעתיים! הרגישה כאבי תופת שהיא לא עומדת בהם, לא התייחסו אליה, המשיכה להציק ולקרוא להן בלי סוף והם מצידן פשוט חשבו שיש לה סף כאב נמוך ושהיא מפונקת בגדול. בסוף כשהבינו שלא יצאו ממנה הבינו שהיא בלידה פעילה. פתיחה 10, ולבד. הכי פחדנית בעולם ובלי יכולת לקבל לא אפידורל ולא את החיקויים האחרים. כלום! אז יש כל כל הרבה סיפורים, חלקם יפים יותר חלקם קשים יותר, אני לא בטוחה כמה הצפה של סיפורים כאלה יעזרו לך חוץ מלשתף את שלך, לזכות באמפתיה שמגיעה לך, להבין שבנוסף ללידה הקשה נפשית שחווית את כאובה פיזית, ואת הורמונלית אחרי לידה שזה קיצון כל קיצוני ההורמונליות שאישה יכולה לחוות בכל החיים שלה ביחד. תרשי לעצמך פשוט להוציא את זה עד שיימאס לך, לבכות כמה שיש לך, לקבל עזרה פיזית בכל מה שרק אפשר לעזור לאישה אחרי לידה ולקום חדשה לתינוק הטרי והמתוק שלך ❤️

ואוו שרון את גיבורה.. מאיפה הכוחות😢 והיום את נזכרת בזה.. לפעמים... או שזה ממש כבר עבר ואת סבבה עם מה שהיה..

ואוו אמא לנסיכה.. נשמע ממש קשוח🙏🙏 שולחת לך כוחות, איזה אמא אלופה את זה לא ברור מאליו בכלל....

תודה רבה קרן, האמת פעם ראשונה שומעת מה זה עיבוד לידה, אצל מי אני יכולה לידרוש.. זה בתשלום.. אפשר גם דרך הקופת חולים.., תודה

לפחות את כבר אחרי אהובהה ויש לך מלאך בריא ושלם ונושם לפעם הבאה תדעי איפה לא כדאי לך ללדת.. הכוחות שלי הגיעו מהידיעה שבסוף אני מקבלת את הנסיך של חיי ושזהו מפה זה החלמה מהניתוח וזהו לחיות את חיינו

אני עדיין נזכרת בזה שהיה לי קשה וכואב אבל לפחות זה מאחורי. אם אני לא מדברת על הלידה אני לא נזכרת בזה ככה סתם פתאוםת

לי היה מלווה אחד בעלי.. אבל בגלל שהוא היה איתי מלא ימים בבית חולים ולא ישן בלילה בגלל שעזר לי להביא דברים מהבית ודאג לסידור לגדולה וכו'.. אז היה עייף בטירוף ובחדר לידה הוא פשוט נשפך על הכיסא, והייתי צריכה ליצעוק לו שיתעורר ויקרא למיילדת כי כואב לי.. ולא עזר הכפתור פעמון של המיטה אף אחד לא בא,

עשו לי זירוז עם בלון, ושמו לי פיטוצין, כאב שהתגבר מרגע לרגע לכאבי תופת! לקח לילה עד שילדתי, אבל נעלצו להוציא את התינוק עם וואקום, ואחר כך הכל הסתבך אצלי, הייתי אמורה לעבור למחלקה בשעה שבע בבוקר, אחרי שבן זוגי הלך להשים את הילדים בגן, השאירו אותי 4 שעות בחדר בגלל משהו שהסתבך גם הלחץ דם שלי היה מאוד נמוך וסיפור נוראי שכתבתי אותו כאן כמה פעמים, כדי להתגבר על זה

קרן אני דווקא חושבת שחווית לידה זה דבר מאוד דומיננטי וחשוב לי בתור יולדת ובתור אמא לתינוק אני רוצה ליזכור לו כמה כיף היה לי להוציא אותו וכמה אושר הרגשתי שקיבלתי אותו.. (הייתה לי לידה ליפני שלקחה שעתיים.. והיתה לי מילדת מקסימה ברמות על שהקשיבה לי, וזרמה איתי על כל תנוחת לידה שביקשתי... היתה איתי יד ביד ו*לא יצאה מהחדר עד שסיימתי ללדת* ואת הלידה של התינוקת ליפני אני זוכרת לטובה וזה עושה לי אושר וממלא את הלב שלי באהבה.. ולכן עד עכשיו חשבתי שמאוד חשוב שהמיילדת תהיה אנושית ורגישה לכל יוךלדת ותיתן לה את ההרגשה שעכשיו היא חשובה וזה היום שלה, והיא כאן בישבילה.. ואם חסר צוות היולדת לא אשמה, זה היום הכי שמח שלה שהיא מקבלת את התינוק שהיא חיכתה לו 9 חודשים כמעט.. ושיתפתי את בעלי שזה בדיוק כמו חתן וכלה ש"זה היום שלהם!" הרב המקדש יגיד מהר את הדברים ויבלע את המילים בטיל.. ויעוף הביתה.. כי בישבילו הוא ראה הרבה חופות.. אבל בישביל הזוג זה פעם בחיים,

באידיאל זה באמת ככה, בפועל לא תמיד לצערי, אישית חוויתי שתי לידות ממש לא ״קסומות״. כשבחוויה שלי הראשונה הייתה הרבה יותר גרועה (למרות שמבחינת ״המערכת״ השניה הייתה הגרועה) כי היא הייתה ארוכה, ההחלמה הייתה סיוט, אני שוחררתי כשהבת שלי עוד אושפזה בפוטו לעוד כמה ימים ובנוסף לזה עוד הייתי באטרף הנקה ולא ידעתי כלום חוץ מהרצון שלי להניק בלעדית 🤦🏻‍♀️ ועדיין- שרדתי לספר, מאוהבת בבת שלי ברמות והגעתי עד לטיפולים כדי להיכנס להריון שני (כשהראשון היה טבעי ומהיר). אבל בראייה ובחוויה שלי לא לקחתי את זה הלאה, היה נגמר עברתי, לידה שניה בכלל הגיעה לקיצון (אחרי הלידה עצמה), ועדיין- ברוך ה׳ הריון שלישי מאוד רצוי. יכול להיות שאין לי למה להשוות כי לא חוויתי שום לידה ״כיפית״ אז הסטנדרטים שלי מסתכמים בלצאת ביחד בריאים ושלמים אמא ותינוק 😬🙌🏻🙏🏻 ועדיין, מנסיון של חברות סביבי שחלקן חוו טראומה, חלקן חוו דכאון אחרי לידה, ומבעלי שהלידה הקודמת שלי הייתה מאוד קשה עבורו- אני איתך באותה דעה שאם מרגישים קושי- לא להתעלם ממנו, לא לסחוב את זה וכן לטפל בכל דרך, זה אולי לא ישנה את הלידה שכבר חווית, אבל בתקווה שכן את הרגשות שתישארי איתם להמשך