פורקת שעל ליבי. אין לי חברות למעשה יש לי מישהי מהעבודה שאני יוצאת איתה "לבלות" אנחנו הולכות פעם/פעמיים בחודש למסעדה או לקולנוע. מעבר לזה אני לא מדברת איתה ביום יום שלי. כי היא רווקה וצעירה ואני רווקה עם ילדה אז ככה שאין לנו מה לדבר מעבר לסתם. יש לי ילדה בת שנתיים וחצי ואני בת 28 תכף אני מרגישה שהשתנתי לרעה מאז שנהייתי אמא. אני כבר לא אותו בנאדם. אני מדברת איתה אבל לא נמצאת איתה. אני מסתכלת כל שניה מסביבי קשה לי להיות בקשר עין ולדבר כמו בנאדם ולצחוק איתה. וזה לא רק עליה זה לכל אחד אחר. לא באלי לשתות או לטייל. וגם לא לעשות כלום . אני רק רוצה את הקפה שלי בבית וזהו. להסתגר. אני מרגישה שנהייתי זקנה ולא צעירה. היא שואלת אותי מה לא באלך לצאת לבר או סתם לשתות יין אז אני עונה לה לא. זה כבר לא עושה לי את זה. מאז שנהייתי אמא אני מרגישה שאני משעממת. איך אצא לדייטים? מה אגיד להם? על מה נדבר? מה אשב איתו אשתה קפה כמו בבית אבות?. אני כבר לא מתלבשת כמו ליידי ולא מחפשת את זה גם. וגם לא מתאפרת. כלום כבר לא מעניין אותי. איך מישהו ירצה אחת כזאת שכבר בשלה ולא רווקה וקולית. נכון יש לי ילדה אבל אני רווקה. אני לא אמורה להרגיש עם עצמי ככה. באלי להרגיש כמו פעם כשהייתי מתלהבת מבנים. מחפשת את זה. רוצה את זה. אני לא מרגישה מושכת. וגם אם ארצה והתאמץ זה לא אני כבר.נהיה לי אופי של בת 60 ממש עצוב לי🥺 לא כיף לי לצאת וגם כשאני יוצאת איתה באלי רק לבית ולשתות קפה ולישון ויש לי פרצוף של אבל. שום דבר כבר לא מרגש או משמח אותי בחוץ מה עושים? 😭😒 ממש עצוב לי שזה המצב שלי כבר שנתיים

ומעבר לזה התפתח אצלי בעיות של חוסר תקשורת. אני מגמגמת לאנשים לא יודעת איך להסביר את עצמי. אני מתנהגת שונה. מרגישה שונה. אני מרגישה זקופה ואדישה לחיים ולאנשים.. אני מרגישה שזה השפיע ליי כל זה רק בגללש אני איתה כל היום ולא עובדת ולא בסביבה של אנשים וחברים וכלוםם חוסר תקשורת נוראית. אני מרגישה שנהיה ממני בנאדם אחר ולא טוב ולא כיף לא כלפיי עצמי ולא כלפיי חוץ בעיניי אנשים. אנשים כבר לא מדברים איתי ולא מתייעצים איתי ולא מחפשים את תקשורתי

כפופה**

מחזיקה לך אצבעות!! יש לי שאלה את לא בקשר עם המשפחה??

אני כן אבל לא ברמה של חברות. אני לא מדברת איתם על הדברים האלה

אני כמוך בול אחד על אחד כל משתיארת !!!!!!!!!

אשמח גם לעזרה

uti דיייי רצינייי😲 אין מצב שאת מרגישה אותו דבר. זאת הרגשה נוראית ותסכול אוףף. מאיפה את?

זה נשמע קצת כמו דכאון. אולי תתיעצי עם רופא השמפחה שלך? יש כדורים שממש יכולים לעזור לך לחזור לעצמך

אני מאשדוד כן בול אותו מצב !!! ואת מאיפה ? מרגישה כמו זומבי מהלך

זקנה תמיד מעדיפה בית וזהו

התרגלתי כבר

כנראה באמת נכנסתי לדיכאון אבל לא הגיוני שכבר מעל שנתיים וחצי אני ככה. זה נוצר מזה שאני פשוט נכלבתי לבית ואני בכלא. והתרגלתי לזה ועכשיו אני מרגישה כלואה וטוב לי עם זה.וזה לא אמור להיות ככה

אני בת 23 עם 3 ילדים ואני ככה

אמללה ממש ככה!! גם אני מרגישה זומבי. אני יוצאת למשל למקום אני מסתכלת על אנשים ומרגישה בעולם אחר

כןןןן כמו שאת חייה בתוך בועה משל עצמך

ואז את יוצאת ואת בהלם

וגם לי אין חברות ביכללל

וכל הזמן בבית לא יוצאת

אני מרמת גן ואייי ממששש מה עושים איזה דיכאון😒 לא כיף לי לחיות ככה איך אכיר מישהו? מה כל החיים שלי יראו ככה?

כנירא שכן אני מגדירה את זה האופי ככל כנירא

לא יודעת מה יהיה בהמשך מקווה שזה ישתפר איך שהוא

גם כשאני מנסה לצאת אני מרגישה במין עולם אחר ולא כיף ולא טוב. במקום להרגיש ואיי השתחררתי איזה כיף יצאתי קצת ואני עכשיו בלי הילדה ויכולה לבלות אני מרגישה כמו פח אשפה ותחושה של ריקות וחוסר אנרגיות ושמחה

אנחנו חייבות אבל לעשות משהו בשביל שזה ישתפר😢

כן מבינה אותך כאילו אין משו שירגש אותך הכל אדיש כזה ומובן מאיליו מבינה אותך טוב מאוד

השאלה מה אפשר לעשות ?

לא יודעת בגלל זה שואלת פה😢

לכו שתיכן לפסיכיאטר! ואני לא אומרת חלילה בשביל לפגוע. אתן יכולות לצאת מהמצב הזה. אבל אם לא מטפלים זה רק ילך ויחריף עם הזמן. וחבל!! אתן צעירות, ואם לא בשבילכן - אז תעשו את זה בשביל הילדים שלכן! ואני אומרת את זה כבת לאמא שהיתה בדכאון. אין לכן מושג איזה סבל זה גורם לילדים! אולי עכשיו הם עדיין קטנים, ולא מבינים. אבל הם גדלים הרבה יותר מהר ממה שחושבים, ואני בטוחה שאתן רוצות להיות, ואתן אמהות מקסימות לילדים שלכן. אז חבל שזה יחמיר! יש טיפול!! גם אם זה נמשך כבר שנתיים, ואולי בגלל שזה כבר נמשך שנתיים, ולא עבר לבד - הטיפול יכול ממש להחזיר אתכן לחיים התקינים. יש תקווה!!

אמאלה זה ממש אבל לא משפיע על הילדה שלי בשום צורה. היא ממש לא מרגישה את זה מה שאני מרגישה וזה ממש לא אמור להשפיע עליה. זה נטו הרגשה שלי. היא ברוך השם ילדה פורחת ואני דואגת לעשות אותה מאושרת ולצאת איתה