היי בנות, יש לי תינוקת חמודה בת 5.5 חודשים. מהרגע שנולדה היא תינוקת עם המון נוכחות ובכי שהוא יותר צרחות היסטריות ולא בכי חמוד ועדין חח (כל בכי שלה מגיע לטונים מאוד גבוהים ולא משנה מה אנחנו עושים..) כבר בתינוקייה בעלי העיר שרק אותה שמעו. השלושה חודשים הראשונים היו זוועתיים!!! גזים וצרחות בלי סוף עד שזה עבר והיא הפכה להיות תינוקת חייכנית, מתוקה וחיונית. עדיין כשהיא בוכה זה בהיסטריה ופאניקה אבל רוב הזמן היא רגועה ובסבבה. בנוסף היא עדיין נבהלת מאוד בקלות מדברים (אפילו סתם מדיבורים לידה) עכשיו אנחנו בשלב של שיניים והצרחות וההיסטריה קצת חזרו בצירוף התעוררויות רבות בלילה ואי שקט. בגלל כל הנ״ל בעלי החליט שמשהו איתה כנראה לא בסדר ושיש לה בעיה שתתגלה בהמשך. המחשבות האלה מטרידות אותי מאוד ומכעיס אותי שהוא חושב לכיוון הזה.. אני מאוד נגד להכניס מחשבות שליליות לחיים שלנו ואני גם לא מסכימה איתו, כי היא באמת מאוד חיונית ובסדר, אבל יכול להיות שאני טועה? אני כלכך כועסת עליו שהוא חושב על זה בכלל וזה מערער אותי לחלוטין. מה אתן הייתן עושות?

תני לה חום ואהבה לא לחפש בעיות... לפעמים זה קפיצה, התפתחות רגשית, ויכול לשבת על הרבה דברים תבדקי אם משהו מפריע לה,לא נוח לה ..

תסבירי לבעלך שהכל בסדר ! גם הקטנה שלי צרחה בתינוקייה, הרופאים אמרו לנו שיש לנו תינוקת עצבנית, הם לא הבינו איך אני ככה רגועה חח אל תתני לדברים האלה להכנס לך לראש, תלכי עם האינסטינקטים שלך אל תתני לזה לערער אותך!! התינוקת שלך בסדר גמור ואת ממש לא טועה

בתור הגבר של שם פרטי אני חייב להתערב ולומר שבתור גבר אני מבין את האבא ויש כזה דבר שניקרא חוש אבאי ואין לזלזל במה שהוא אומר, נכון זה לא ודאי אבל מותר לו לחוש ולהרגיש אינטואיציה לגבי הילדה שלו ואין לזלזל בזה. תגידי לו שאולי הוא צודק ואולי לא וגם אם כן תתמודדו אבל עם כל הכבוד אין לך מה לכעוס מוצר לו להביע דעה