בנות אני מעוניינת לשמוע דעות על הדילמה שלי. אני ובעלי עובדים תחת אותו מקום עבודה, אבל כל אחד בעיר אחרת. התנאים שלנו טובים יחסית לשוק העבודה בחוץ, יש לנו פנסיות מסודרות, קופות גמל, משכורת נטו של 9 אלף שח כל אחד, ועוד המון הטבות שנותן מקום העבודה. הבעיה היא שבעבודה הזו יש משמרות צהריים וגם לילה בנוסף לבקרים רגילים. ומעבר לימי חול עובדים גם בשבתות ובחגים. ויש לנו תינוקת ואני כרגע הארכתי את חופשת הלידה שלי, לצערי בעבודה הזו אין לי אפשרות לעבוד רק במשמרות בוקר , זאת אומרת שאחד מאיתנו צריך לוותר על העבודה בשביל לנהל שגרת חיים רגילה עם הילדה. כמובן שברור לנו שאני זו שיתפטר.. (אין סיכוי שזה יהיה בעלי אז תחסכו תגובות כאלו) אני יודעת שיש המון עבודות ושרוב האוכלוסיה מרוויחים מינימום ומצליחים להסתדר ולחיות למרות קושי המחייה.. אז מצד אחד אני אומרת אולי אני יעבוד בעבודה אחרת וירוויח כמו רוב האנשים במדינה, ומצד שני אני אומרת שעם משכורת כזו לא כדאי לי לוותר כל כך כי אין משכורות כאלו בשוק העבודה. מציינת שגם ככה אני לא מוכנה לחזור לעבוד לילה/צהריים/שבתות/חגים על חשבון הילדה שלי. מה דעתכן? לעזוב או להישאר?

אני בעד לא לוותר על עצמך קודם כל…אבל כן זה בעייתי ילדים זה הקרבה חד משמעית אבל מה עם מטפלת לא אופציה?

שוש זה לא עניין של לוותר על עצמי, אני אסביר את הבעיה יותר טוב.. אם המנהל עבודה של כל אחד מאיתנו ישבץ את שנינו במקרה יום אחד במשמרת לילה אז אין מי שיהיה עם הילדה..

לא מאמי אין לי אופציה כזו.. אם הייתה ברור שהייתי נישארת

סתם שאלה, מדובר בעבודה במשטרת ישראל? כי זה כל כך מוכר לי מה שאת רושמת

במשרד הביטחון כן, אבל לא במשטרה