אוף. אני מריכה לדבר עם מישהו ואין לי. אין לי חברות, אני לא רוצה להכביד או להעליב את ההורים שלי ואת בעלי אני משתפת אבל יש גבול לכמה הוא יכול לשמוע מבואסת ולא יודעת מה לעשות

דברי…

אנחנו פה. מקשיבות

למה את מבואסת

אם בא לך לשתף את מוזמנת (גם בפרטי) ותזכרי שאת אף פעם לא לבד!

היי נשמח לשמועעע כל עם ישראל חברים ואוהבים

תודה בנות! להורים שלי יש שני נכדים באותו גיל בני שנה. הבן שלי בן חמישה חודשים. הוא קצת בכיין כשמרימים אותו אבל מתוק ביותר כשמשחקים איתו. הוא גם לא ככ רגיל להורים שלי כי אני לא הולכת הרבה וגם הם לא באים בכלל. מרגישה שההורים שלי דופקים חשבון גדול לאחים שלי ומתייחסים כל הזמן רק לילדים שלהם וכשאני מגיעה פעם בשבוע אומרים לי הילד שלך בכיין כשמנסים להרים אותו. אני מסבירה להם תשחקו איתו בלי להרים כדי שיתרגל אבל פחות מעוניינים ויותר מעסקים בנכדים בני השנה. אותו דבר אחים שלי. מתעסקים בילדים שלהם. אני מבינה את זה כמובן אבל קצת יחס לבן שלי לא יעשה רע לאף אחד. ואיך בדיוק יתרגל אליהם אם גם כשאני מגיעה לא מתקרבים אליו? זה פשוט עושה לי חשק עוד יוצר להתרחק אבל אני רק מענישה את עצמי פה ואת הבן שלי. כי זה לא ישפיע על אף אחד חוץ מעלינו. אני לא יודעת אם אני מצפה יותר מדי מההורים אבל אבל אני באמת לא מרגישה ככה. אני הכי לא מבקשת כלום, שואלת על כולם, עושה בשביל כולם הכל, תמיד שמה את כולם לפני אבל עד הילד שלי. אני מצפה שהוא יקבל לא פחות מאחרים וכרגע מרגיש לי פחות. כשהם היו בגיל שלו, כולנו כולל אני עפנו עליהם והתייחסנו אליהם הכי הכי שיש גם אם זה גיל מעאפן. וגיל חמישה חודשים כבר מתחילים לתקשר ולצחוק ולהתעניין בהכל ומרגיש לי שים מפספסים אותו כי אומרים לי שהבן שלי בכיין שרוצה רק את אמא למרות שהוא פשוט לא רוצה ידיים זרות! חפרתי קצת אבל זה מרתיח אותי עושה לי ישק להיעלם לגמרי לכולם

יפה שלי ברגע שלא תצפי ככה האכזבה תהיה קטנה יותר מבינה אותך ממש תדברי איתם לגבי זה, בסוף יפול להם האסימון שהוא לא רוצה ידיים