האם גם לכן קשה לפעמים עם התינוק ואתן מרגישות שאתן מאבדות סבלנות? אני מנסה להיות האמא הכי טובה ולענות על כך הצרכים של התינוקת שלי אני כל היום איתה ומגדלת אותה ללא עזרה בעלי עובד ואין לי עזרה אני נותנת לה מלא חום ואהבה ומטפלת בה בדרך הטובה ביותר לפעמים אני מרגישה שאני מותשת וקשה לי ואין לי כוחות

ברור שכן.. כולן. ואת אמא הכי טובה. זה פשוט הדבר הכי קשה בעולם פיזית נפשית הכל

יש מצבים שהיא לא מפסיקה לבכות ואני אובדת עצות קרה פעמיים שאמרתי לה "דייי מה את רוצה" והרגשתי כ"כ רע עם עצמי אחכ אני באמת מנסה להיות אליה הכי טובה שיש וברגעים שקשה לי ואני מאבדת את זה עם עצמי אני מרגישה כ"כ רע

ברור נראה לי כל אמא בעולם לא משנה כמות הילדים.. מהרגע שהופכים לאמהות שוכחים לטפח את האישיות שהייתה שם כל החיים לפניי התינוק וזה גורם לפעמים לתחושה שתיארת של התשה וריקנות ואפילו תסכול.. ואז אין לנו כוח לעשות את הדברים או שעושות את הדברים מחוסר חשק ולא עם כל האהבה שאנחנו מרגישות שמגיע לקטנטנים וזה גורם רגשות אשמה שמובילות בעצמם לתסכול וזה מין לופ כזה מעפן…. לכן אמהות גאוניות המציאו לנו את המשפט ״אמא טובה היא אמא שטוב לה״ וצריך ללכת לפיו.💪🏻 למצוא את הזמנים שהם רק שלך לטעינה! אם זה לשים מישו עם הילד/ים ולעשות אמבטיה ארוכה ומפנקת, אם זה לצאת לקפה/סרט עם אחות/חברה אפילו עם עצמך לאיזה שופינג לפנק את עצמך במשהו שאת אוהבת… אם זה אחת לכמה זמן לעשות יום פינוק /ספא אומשהו רק עם חברות/אמא/אחות וואט אבר … ובכלליות כל מה שהוא שלך בלבד ועושה לך טוב…

בילד הראשון שלי עוד לא הייתי ״מווסתת״ את כל הרגשות האלה והוא היה תינוק מאוד מאתגר בלשון המעטה ואמרתי לו פעם ״יאללה כלום לא טוב לך אתה עליי אתה בוכה אתה במיטה אתה בוכה את. בעגלה אתה בוכה אז תבכה עד מחרתיים כבר לא אכפת לי !״ ושמתי אותו במיטה שלו מעצבים והתחלתי לבכות את נשמתי חחחחחחחחחח זה היה בתקופה שהוא לא ישן כמעט כל לילה והיום זה מרגיש כמו זכרון רחוק עם הבנה שההההההכל עובר 😂 אז עם כמה שהרגשתי חרא באותו רגע היום אני אפילו צוחקת על זה

בטח שקשה ליייי, טיפול בילד זה כובל ומתסכל והחרדות סביבו על כל דבר זה מתיש, 24/7 התינוק התינוק התינוק!! אז יוצא גם דברים פחות נעימים מאיתנו אנחנו צריכות להיות בחמלה כלפי התינוק אבל כדי שזה יקרה צריכות גם חמלה כלפי עצמנו לא סתם הם נולדים תינוקות (שלא מבינים הרבה ולא מדברים) - אנחנו גדלים יחד איתם ונהפכים להיות לאט לאט הורים טובים

מבינה אותך גם אני בדיוק ככה לפעמים נהייתי אדישה לכל בכי שלה לא יודעת אם זה טוב או לא אבל מהלידה היא הייתה סובלת מכאבי בטן צרחות ואז ריפלוקס סמוי החלפות אין סופיות של מטרנות עד שמצאנו משהו שעושה לה טוב ורגועה באמת כל התקופה הזאת עשתה אותי ממש אדישה מאוהבת לה בצורה כל היום איתה צוחקת משחקת איתה לוקחת אותה איתי לכל מקום אבל לפעמים מאבדת אתזה כן קורה שצעקתי עליה שתפסיק לבכות כי שעות היא לא הפסיקה לצרוח ואני כולי דמעות ורגשות אשם אז התפרצתי עליה סלחתי לעצמי עלזה כי זה נסיון לא פשוט להיות אמא זה לחיות אם רגשות אשמה על כל דבר שקורה לילד שלך

ברור.. פתאום כל החיים משתנים ואת נהיית משועבדת ליצור קטן.. לא פשוט וזה מאתגר.. חשוב שלא תשארי לבד עם התחושות אחרת זה באמת יכול להיות יותר מידי לעשות לפעמים.. וכן חשוב שתתאוררי, בלי הילדה ותעשי משהו של מבוגרים שלא דורש לשיר בייבי שרק וכאלה.. חייבים איזון!! בהצלחה ותרגישי טוב