אני לא יודעת למה זה טוב, אבל אני חייבת לשתף את זה בפורום הזה ושאמהות יקראו את זה. בעקבות שרשור שנפתח פה הערב בנושא שאלת המשפחתון לעומת מעון, עלה לי טריגר ומצאתי משהו שכתבתי למנהלת המעון שעבדתי בו לפני שנתיים (בתור עבודה זמנית כסטודנטית). זה ארוך אבל שמה את זה פה לקריאתכן ללא 'צנזורה' מלבד החלפת השמות לבדויים. מעניין אותי מה זה יעלה. חשוב לי לציין: *אני עדיין לא אמא (בדרך בעזרת ה) *מדובר על כיתת פעוטות (גילי שנה עד שנתיים) *המעון מדהים, מטפלות מצוינות, רחוק מאוד מלהיות חריג או מתעלל, זה פשוט משקף לצערי את המצב במעונות של התמ"ת. היי שמרית מה שלומך? אני רוצה לשתף אותך קצת מהתחושות של יום שישי האחרון ברשותך.. היינו אני ודניאלה עם 13/14 ילדים, כלומר מטפלת ל7 ילדים. אני מבינה שלפי התקן של התמ"ת אין כאן שום בעיה אבל אני חייבת להגיד לך, שהרגשתי שאני לא מסוגלת לעמוד בזה. לא רק פיזית אלא גם נפשית. הרגשתי שהילדים לא מקבלים את מה שהם צריכים, שאני לא מסוגלת לתת להם כלום בצורה כזאת. לא הצלחתי לראות את הצרכים של כל אחד מהם ולתת להם מענה. אחד מטפס על משהו ומסכן את עצמו, אחר באותו זמן מושך לילדה בשיער, במקביל אחר מבקש מים, אחד בדיוק מושך בחוזקה את אחת המגירות של המשחקים והכל נשפך על הרצפה, ואחר בדיוק חטף למישהו את המשחק מהיד וגורם לו לבכות. בזמן שאני צריכה איכשהו לכבות את כל ה'שריפות' האלה בו זמנית, ילדה מנסה לשתף אותי במשהו ואחרת רוצה שאעזור לה לבנות מגדל. שתיהן כמובן נדחקות לסוף סדר העדיפויות במצב כזה ופשוט לא מקבלות ממני יחס, אפילו שאני ככ רוצה לתת להן. זו רק הצצה לרגע מסוים באותו יום אבל הוא ברובו היה נראה כך. זה גיל מאוד מורכב, הם מצד אחד מתחילים להתבגר ומסוגלים ללכת ולרוץ ומצד שני עוד לא מבינים לחלוטין את נקודת מבטו של האחר, אין ככ אמפתיה והם לא יודעים איך להתמודד ופוגעים אחד בשני. פשוט מצאתי את עצמי יום שלם רק מכבה שרפות ומחליפה טיטולים ומנסה לשמור שלא ייפגעו, במקום להעשיר אותם, להינות איתם ולהתייחס למה שיש להם לשתף ולבקשות שלהם. וזה נורא כי אני אוהבת אותם ודואגת להם ועשיתי כל שביכולתי ועדיין הרגשתי שאני מזניחה, שיש פה הזנחה חמורה. אם אחת מאיתנו היתה בהחלפת טיטולים השניה נשארה עם 12 ילד וזה היה הרבה יותר גרוע. שלא לדבר על הפסקה בכלל, איך אני יכולה ללכת שתי דקות לקחת אוויר ולחזור אם אני יודעת שאני משאירה את שני לבד עם 14 ילד? כל זה גם העמיד את הסבלנות שלי בסכנה גדולה. איך ניתן לצפות מבן אדם שנמצא תחת לחץ כל כך גדול ללא הפוגה להיות סבלני ומכיל? אני לא יכולה לטפל בכל מקרה לגופו ככה כשעוד 4 מקרים כאלה מתרחשים במקביל. הילד המרביץ והילד המטפס והילד שחטף צעצוע, כולם פשוט מקבלים תגובה של צעקה כי זו התגובה המיידית היחידה האפשרית. אני מוצאת את עצמי צועקת על ילד בן פחות משנתיים, איזה מן דבר זה. אבל מה אני יכולה לעשות? אני לא יכולה במצב כזה להתפצל ל3 ולהגיד לכל אחד מהם בעדינות "זה לא נעים" "זה מסוכן" "זה לא פנוי" או להציע פתרון אחר. מה גם שהם מנסים אותי כי הם ילדים קטנים וזה טבעי והלופ פשוט חוזר על עצמו. יום שישי היה עבורי סיוט, חזרתי עם גב שבור ובוכה כי הרגשתי שהסיטואציה לא איפשרה לי שום אופציה אחרת, שצעקתי על ילדים קטנים והצרכים שלהם בסופו של יום חוץ מהאכלה והחלפות טיטול פשוט לא קיבלו מענה. זה נוגד כל דבר שאני מאמינה בו, זה גורם לי להרגיש אדם לא טוב. לילדים האלה מגיע יחס הרבה יותר טוב ממה שבן אדם מסוגל לתת להם במצב כזה, וגם כלפי ההורים שלהם זה פשוט לא צודק. יצאתי בתחושה שכשיהיו לי ילדים בע"ה אני פשוט אפחד לשים אותם במעון לא משנה כמה המטפלות בו איכותיות ורגישות, כי אני מבינה שזה ממש לא תלוי רק בזה. לכל אדם יש קצה ויש גבול. אנא תגידי לי שזה לא יחזור על עצמו ושנהיה 3 מטפלות מעתה במצב הזה כפי שכתוב בסידור העבודה, כי אני לא מסוגלת לעמוד בדבר כזה שוב.

אני חייבת לומר לך כל מילה בסלע.. ממש בא לי לצלם את זה ולשלוח למנהלת שלי, אני עובדת במעון, כיתת פעוטות, וזה פשוט מאוד כמו שאת מתארת, כל היום מרדף אחרי כיבוי שריפות שלא יקרה חלילה משהו לאחד הילדים אני לא מצליחה להעביר את המפגשים כמו שצריך כי תמיד יקרה משהו אחרי 2 דק שלמשל הילד ימשוך בשיער למי שלידו או ינסה להפיל מהכיסא.. מספיק שאקום לעצור וכל החברים במפגש יקומו גם.. בקיצור אני ככ מזדהה איתך

עצוב שזה המצב, תמיד ימי שישי הם ימים כאלה במעונות.. הצוות הקבוע בחופש ומגיעות מחליפות.. ומה היא ענתה? זה הכי מעניין…

D!kla חיבוק

ואווו

נונה לצערי זה לא היה ככה רק בימי שישי, באותו יום כבר לא יכולתי לשאת את זה

היא אמרה שהיא רוצה שנשב לדבר על הדברים פנים מול פנים ולצערי זה לא קרה בסוף בגלל סיבות טכניות. יש לציין שלא הרבה זמן אחר כך אני פשוט עזבתי

מה שהכי קשה פה זה שכולם מנסים להיות בסדר אבל כשיש כל כך הרבה ילדים על כל כך מעט סייעות זה לא מספיק

הפוסט הזה צריך להגיע לאנשים שיושבים הרבה יותר למעלה ממנהלת מעון. זה עצוב מאוד.

וואווו מדוייק כל כך עבדתנ במעון וזה בדיוק מה שהרגשתי ולא היה לי שום מענה, וכמן שרשמת הילדים שלי לא היו במעון מבחינתי מעון זה צבא לתינוקןת יותר מידי דחיית סיפוקים עבורם מידיי התמודדויות ממש הישרדות יום יומית, לא משנה כמה הצוות יהיה טוב ואיכותי מענה הולם לא יכול להינתן בנתאים הללן

ווואיי הבת שלי עד עכשיו הייתה במשפחתון ושנה הבאה רשמתי אותה למעון של התמ״ת ופתאום אחרי הפוסט הזה אני ממש מצטערת על זה😢 בא לי לבכות

אני גננת של חינוך מיוחד ותמיד יוצא לי לחשוב מה זה גננת לחינוך רגיל איך אפשר להתייחס נורמלי ל30 ילדים??? לי יש 9 ילדים בגן ורובם זוכים לחיבוק, לחום והכלה אבל ברגע שיש 30 איך מחלקים את היחס לכולם זה ממש לא מובן לי