הלוואי ומישהי פה תדע לעזור סבלתי כל שנות הנעורים מהפרעות אכילה ואחרי זה היו שנים טובות מאוד עכשיו חזרה לי הבולמיה ואני לא מצליחה להשתלט על זה ולהפסיק אין סיכוי שאני פונה לעזרה מקצועית ומספרת על זה לבעלי או למשפחה, יש לי ילדים ואני לא חוזרת לאישפוזים ולכל מה שעברתי איך יוצאים מזה לבד? חייבת את עזרתכן

למה אין סיכוי? לפעמים מספיקה שיחה אחת קטנה עם מישהו כדי שמשהו ישתחרר ויתרפא ממליצה בחום לשתף את בעלך ומשם לפעול זה לא בושה לבקש ולקבל עזרה והרבה חוות מצבים כאלה

אולי תלכי לשיחה עם פסיכולוג/פסיכיאטר (שמתמחה בטיפול בבעיות אכילה)?

אני פשוט החלטתי שחאלס ושאני מתחילה לאפס את היחס שלי לאוכל וזה פשוט קרה… אבל אני חושבת שזה לא משהו שהוא נפוץ לצאת מהפרעות אכילה זה קשה כן ממליצה לך אולי מטפל רגשי או פסיכולוג כדאי לך♥️♥️♥️

קודם כל חיבוק. את מהממת, זה לא פשוט, לא כל אחד מוכן להיות מודע לבעיות מסוג זה. סתם שתידעי, לא חייב אישפוז בשביל זה. כמובן קשור לחומרת המצב אבל ממש ממש לא חייב. אני כן ממליצה לפנות לפסיכיאטר ולהתחיל לטפל בבעיה עוד לפני שזה מגיע למצבים קשים שקשה לצאת מהם. אם את לא מוכנה לשתף משפחה את גם לא חייבת והרופא גם לא יעשה את זה. דבר הכי טוב שאת יכולה לעשות למען הילדים שלך במצב הזה , זה לפנות לעזרה ולטפל בעצמך. הם צריכים אמא בריאה ,מלאת כוחות. אז ההפך זה הראה את החוזק שיש בך, להודות שיש בעיה ולעשות כל מה שביכולתך כדי לטפל בזה. אני מכירה קצת את המערכת אז אם תרצי להתיעץ בשמחה מוזמנת לשאול.

אני חייבת חייבת להתאפס באמת ולצאת מזה בגיל 18 השתחררתי מאשפוז אחרון ומאז היו עליות וירידות אבל עברו 5 שנים מאז הנפילה האחרונה ובזמן הזה גם הפכתי לאמא אני לא מוכנה לעבור את זה שוב הפכתי שוב לאובססיבית, נשקלת כמה פעמים ביום, מצמצמת מאוד את האכילה ואם כבר אוכלת אז מקיאה תודה לאל אין לי בולמוסים אלא מקיאה רק אחרי ארוחות אבל אני יודעת שזה יגיע גם אם אמשיך ככה אני לא מסוגלת לשתף את בעלי והמשפחה חייתי שנים בזכוכית מגדלת, כל ארוחה כל העיניים עלי, בודקים שלא אלך לשירותים אחרי אוכל, כל ביס שלי נבחן על ידי כולם זה הרגשה נוראית גם אם רוצים בטובתך אני חייבת לבד לבד למצוא פתרון כל יום אני אומרת שהיום אני לא מקיאה ושוב זה קורה

מבינה אותך. אבל את בעצמך אומרת שאת לא מצליחה לבד. לכן עדיף ליעזר באיש מקצוע. יש המון טיפולים ולא חייב שזה יהיה כל כך נוקשה כמו שהיה לך. כמובן שלפעמים אין ברירה אבל אם את עדיין לא שם אז תפני לאיש מקצוע שיתן לך טכניקות שונות שיתכן ויעזרו לך. יש לך אופציה של פסיכיאטר/פסיכולוג/מטפל ריגשי.

בטוח שזה קשה.. זה התמכרות.. את יודעת למה חזרת? הראי זה לא רק קשור למשקל... אולי משהו שקורה לך בחיים מביא את זה? אולי שם את צריכה לעשות את השינוי.. כדי שיהיה לך טוב.. הראי כבר בגיל שלך בטוח שהגוף מגיב אחרת להקאות.. כמה הגוף יכול לשאת את זה? כמה הנפש יכולה להסתיר? השליטה שאת מחפשת בהקאות.. זה על השתיקה שלך במקומות אחרים.. יש נפילות בחיים.. גם למקומות שלא חשבת שתחזרי אליהם.. היום את אמא.. יש לך גוזל שצריך אותך, שתהיי בחיים וחזקה.. אז את מודעת לעצמך שזה כבר טוב, מודעת ויודעת שיש אובססיה שוב.. כן מומלץ לפנות לעזרה.. אבל אם את לא רוצה פסיכו או פסיכי', תהיי יצרתית.. תצאי לשחות.. לרוץ.. תעשי שיטת וים הוף, שמעת על זה? תרגול נשימות עם אמבטיות קרח..תפני לקבוצת ריצה.. תלמדי לגלוש.. לכי לחוג ציור.. כן אגיד שפה יש לך בחירה...נשמע שאת רוצה להפסיק אבל ברור שזה קשה ותופס אותך..אל תכעני לקולות.. למפלצת.. לשטן שמושך אותך למקומות האלו.. האמיני שיצאת מזה פעם ואת יכולה שוב.. את חזקה.. עברת הריון ולידה שזה חתיכת דבר!! עברת המון בחיים שלך, את מדהימה אל תשכחי את זה.. אל תשכחי את עצמך.. תרגישי טוב

ממש ממליצה על טיפול דיאטני ורגשי, זה לא בהכרח שתהיי חייבת אשפוז. תשמרי על עצמך. יש מרפאות בקהילה