נשבר לי מההתנהגות שלו! אין לו סבלנות לילדים! אין לו כח לעשות איתם שום דבר! אני חייבת להעסיק אותם כל הזמן כי אם יהיה מצב שאני לוקחת רגע צעד אחורה והוא נמצא איתם לבד הוא ישר ילך להורים שלו וישים את הילדים שם! כמה פעמים נכנסתי שניה לשירותים וכשיצאתי הם לא היו בבית! הלכו להורים שלו! ההורים שלו זה מפלט ואין לו בעיה להגיד לי את זה בפנים!!!! מבחינתו שיגורו שם וישנו שם! אני מתוסכלת ומאוכזבת ברמות והנה עכשיו הוא לא יכל להתמודד עם ה"סיר לחץ" הזה שנקרא ילדים אז הוא לקח את האוטו והלך. בשבת. מגעיל! אני לא יודעת מה לעשות אבל ההורים שלו הפכו להיות ברירת המחדל ואנחנו לא מתפקדים כמשפחה. חייבת לשים לזה סוף, לא יודעת איך ....

- טיפול זוגי - במידה ולא עוזר הייתי קמה ועוזבת אותו, עם כל הצער שבדבר

או שתקחי הרבה צעדים אחורה ואז יקרה אחד מהשניים- או שהוא ילמד עם הזמן או שההורים שלו ישימו לזה סטופ לבד. או שתדברי עם ההורמם שלו אם זה רלוונטי ותגידי שפחות יקבלו אותו

לא הבנתי מה הכוונה לקחת כמה צעדים אחורה?

אמרת שכשאת לוקחת צעד אחורה הוא נוסע להורים. קחי כמה אחורה. שיהיו לו יותר התמודדויות איתם. ככה לומדים, מלהתנסות

זה לא מפריע לו כנראה, הוא אוהב שהם שומרים לו על הילדים

ברור. הכוונה שלהורים שלו זה יימאס

אנחנו ככה כבר 8 שנים! לא נמאס להם