למרות שכולם צומכים ועוזרים אבל אני לא מסדרת מאוד קשה לי עם שני ילדים (בן שבוע ובן שנה וחצי) מאוד קשוח בלי שינה עם הנקה עם בן שנה וחצי והתקפי הזעם וצרחות כל היום..... לא מסתדרת להרדים אותם... לעשות מקלחת לקטן למשל??? הכל נורא מסובך אשמח לעצות

אני עם בת שלוש ובן חודש החודש הראשון היה קשוח לגדולה היה התקפי זעם ממש לא הכרתי אותה לפני הלידה הייתה ילדה טובה מאוד, עכשיו היא מתחילה לחזור לעצמה בה ונהיה יותר קל, טכנית באמת קשה, מקלחת עושה בלילה כשבעלי חוזר ועוזר לי, אני עושה רק מה שחייב כמו כביסות וקצת אוכל גם קונים אוכל, משתדלת לישון כל זמן שהילדים ישנים, וגם מבקשת מבעלי שיהיה בבית כמה שיכול ויעזור לי

אם הבן שנה וחצי לא במסגרת תדאגי שיוציאו אותו מהבית כל יום לשעתיים שלוש שתוכלי לנוח לישון לאכול

לאט לאט זה נהיה יותר קל או קשה? אני מפחדת שלא אעמוד בזה

שנה שנתיים וזה נהיה יותר קל

גם לי ההפרשים בין הגדולה לקטן הוא שנה וארבע, 4 חודשים ושנה ו9.. תראי לא זה לא פשוט, לאט לאט לומדים לתמרן בין שניהם, עכשיו כשהוא יותר ערני אז אני משתדלת כל הזמן להיות על הרצפה איתו ואיתה כדי להצליח לתת את תשומת הלב לשניהם, זמני הארוחות/ אמבטיות/ השכבות אלה זמנים לא פשוטים כי זה ביחד בדרך כלל, אחד אחרי השני. אני גם לבד, בעלי חוזר מאוחר אחרי הכל, אני מסיימת את היום עם הלשון בחוץ. אבל, ואבל גדול.. אני כן חייבת להגיד שלמרות הקושי בסוף יש סיפוק אדיר, יצרת חיים, את אמא לשניים, זה לא נתפס! יש רגעים שממלאים אותך, את חייבת לנצור לעצמך כמה כאלה במהלך היום. אפילו הדברים הכי קטנים שיש, צחוקים, חיוכים, מבטים, חיבוקים, משחקים כאלה ואחרים. עכשיו כשהקטן גדל קצת אז הגדולה יותר מתייחסת אליו, מחבקת, מנשקת, מחפשת אותו זה מדהים לראות איך לאט לאט הקשר נוצר. יכול להיות מאוד שתרגישי מרוקנת, עייפה מאוד וכן את צריכה למצוא את הזמנים שלך שבהם את יכולה לנוח. לא יודעת אם יש בן זוג/בעל בתמונה, אם כן אז לראות איך אפשר להתחלק קצת, אצלנו למשל בשבת לפעמים אני נחה יותר ואז בעלי תופס פיקוד, מוצאים את הזמנים הקטנים שבהם אפשר רגע לעצור, לשחרר ולנוח כי זה חשוב. בערב לא ללכת לישון מאוחר מדי, אם הגדול במסגרת אז במהלך היום להיות עם הקטן ולנסות לנוח בין לבין כשאפשר כדי שתאגרי כוחות אחר צהריים. בהתחלה זה מסובך, מסורבל, זוכרת שתפסתי את הראש והתחלתי לבכות ואמרתי לבעלי איך עושים את זה??? אבל אני מבטיחה לך שלאט לאט זה זה פשוט נכנס לשגרה ואז כבר עושה את הדברים על אוטומט בלי למצמץ, אבל חשוב גם להכניס את הרגש תוך כדי! המון בהצלחה וסליחה על החפירה❤

וכמובן, לרתום כמה שאת יכולה את הגדול שירגיש שהוא עוזר לך, שאת רואה אותו, תחזקי אותו בכל הזדמנות בלי קשר להתנהגות שלו (התרפי זעם וצרחות), תחזקי על כל דבר קטן טוב שאת רואה שהוא עושה. זה יכול לעזור לו מאוד להתמודד עם כל השגרה החדשה, זה הלם בשבילם בהתחלה. תדברי עם הקטן על הגדול דברים טובים למשל "תראה איזה אח גדול יש לך, הוא עושה ככה וככה", אם יביא לך משהו שביקשת אז "תראה אח שלך המתוק הביא לך מוצץ", כאלה דברים, זה מחזק אותם מאוד.

אני ילדתי את הילדה השניה בשיא הקןרונה כשעוד היה סגר בבית ילדה בת שנה ו5 , אין עזרה אין לאן לצאת אין מסגרות איך הסתדרתי? קודם כל סדר יום לגדולה ארוחת בןקר משחקים יצירה ועוד פעם משחקים טיול קצר בשכונה למטה בין לבין מאכילה את הקטנה ושמה בעריסה אם בוכה כמובן שמרימה מרגיע בשיתוף פעולה עם הגדולה כמובן שנתתי לה לעזור לי במה שאפר אם זה בלקלח להביא מגבונים טיטולים וכו' ממש לתת לה את ההרגשה של האחות הגדולה והבוגרת לחזק ולהעצים אותה היום הגדולה בת 4.5 הקטנה בת 3 החברות הכי טובות שיש