סיפור לידה שלי שבוע 40+3 , לידה שניה, חוויה מתקנת. קמה בבוקר מותשת, אין לי כוחות והלידה מרגישה לי רחוקה מתמיד. לוקחת את הקטן שלי למעון, נוסעת עם אמא שלי לבית קפה והולכת לקנות ארונית באיקאה. נוסעת ללניאדו למעקב הריון,  לא בא לי בכלל ללכת כי אני יודעת שכלום לא התקדם. מוניטור, בודקים, משחררים אותי ואני צריכה לחזור בשבוע 41. באסה. אוכלת צהרים פיצה שחלמתי עליה כל ההריון. הולכת לאסוף את הקטן ובדרך חזרה הביתה, בשעה 16:00, אני מרגישה שאני מקבלת מחזור. מגיעה הביתה, רואה שירד לי קצת דם. ממש לא הרבה. פה אני יוצרת קשר עם היחידה והאלופה, קים, הדולה המושלמת שלי. 17:30, מרגישה ציר חמוד ולא כואב בכלל. אני מקווה שזה ימשיך ויתגבר. משחקת עם הקטן, ומרגישה שהצירים החמודים חוזרים על עצמם. אני מתלהבת. ב18:20 מחליטים, בהמלצה של הדולה, ללכת להבדק כי בכל זאת ירד קצת דם ואני מרגישה צירונים. 18:40 מגיעים למיון, פותחים תיק, מוניטור. הדולה מגיעה,  רואים שיש לי צירים קטנים לא משהוא רציני. 19:00 מנתקים אותי, בודקים, פתיחה 2.5 מחיקה 70 אחוז , נותנים לי לחכות לרופא. אני עושה תרגילים על הכדור פיזיו, בדיוק לפי ההנחיות של הדולה. בעלי מתקשר לבית כנסת ומקיים את הנדר שלו, הוא קנה יום לפני פתיחת ההיכל בבית כנסת. מרגישה שהצירונים הופכים לצירים. 20:20 הרופה בודקת אותי, לא רואה הרבה תנועות מהעובר, ושואלת אם אני מרגישה אותה היטב. נכון, באותו יום פחות הרגשתי אותה. נותנים לי שעה להתיישב בחדר מוניטורים ולנסות לספור תנועות. אני צריכה לחזור אליה ב21:30. מתיישבת על קורסה, מדברת עם הנסיכה ומרגישה אותה 3 פעמים. במקביל בעלי אחראי על המוזיקה, והדולה עושה לי רפלקסולוגיה ברגל (רגל אחד הספיק כדי לקדם את העבודה). 21:30 מעדכנת את הרופא שאני מרגישה את התינוקת. "מצוין, תעשי סיבוב בבית חולים, תחזרי עוד שעה ונחליט מה עושים". מהההה יש מצב שאני חוזרת הביתהההה??? יורדת עם בעלי והדולה , מחברים אותי למכשיר טנס של יד שרה. אחד הדברים הנדירים. אני ממליצה עליו בחום! הצירים מרגישים פתאום נסבלים יותר, פחות מכאיבים, אבל מצד שני הם ממש מתקרבים ויותר ארוכים. 22:30 עולים חזרה למיון, פתיחה 2.5 מחיקה 100 אני כאובה, ואת זה אי אפשר כבר להסתיר. תודה השם מקבלים אותי לחדר לידה. מקבלת נוזלים, מחברים אותי שוב למוניטור, הצירים פתאום הרבה יותר חזקים, אבל בעלי והדולה פה ותומכים בי. זה נטו מה שצריך כשסובלים , אנשים אהובים שייתמכו. בעלי מתיז עלי מים, הדולה עושה לי עיסויים בגב תחתון. פתאום הציר הגדול מגיעה, אני לא מצליחה להשתלט על הכאב, צועקת . צועקת ממש . אולי קצת יותר מידי כדי לקבל אפידורל דחוף חח. בעלי הופך לנמר, מקים את כל הצוות בחדר לידה, ודורש שהמרדים יבוא עכשיו. לא עוד 5 דקות. עכשיו. 23:15, עוד ציר מכאיב ממש. אני לוקחת את הפתק עם שמות של כל האנשים שאני רוצה להתפלל עליהם ומבקשת עבורם ברכות, כן כן בשיא הכאב . והאמת שזה אפילו נתן לי כוחות. בודקים פתיחה, פתיחה 5!. המרדים מגיע, מכין אותי. בין שתי צירים, דקירה. וזה הוא שקט מוחלט, אוויר לנשימה. נותנים לי לנוח. 02:30 מעירים אותי, אני פתוחה 10. בוקאים מים. 4 דחיפות, תמיכה מטורפת מבעלי שגורם לי להרגיש חזקה מכולם. הדולה מצלמת, מעודדת ושמה מוזיקה רגוע. כמה רוגע דולה יכולה להביא ולתרום.. 02:40, תודה השם, הנסיכה שלנו מגיעה לעולם. אני חייבת להדגיש שמדובר בחוויה מתקנת, ושהדולה שלי, קים, עשתה את הכל כדי שאוכל להרגיש את הנס  של הלידה. שלא אשאר עם טעם מר כמו בלידה ראשונה. על זה אני מודה לה מכל הלב. ממליצה עליה בחום. קים: 0584841313 בעלי גם היה מושלם, אבל אותו אני לא מוכנה לחלוק חח. שיהיה לנו רק שמחות ולידות קלות.

ואווווו איך עשית לי טוב על הלב , אני שבוע 33 הריון ראשון וממש בלחץ לקראת הלידה והאמת קצת הרגעת אותי .. שהיה במזל טוב גיבורה ❤️🩷

יש קטע להתפלל בצירים על אנשים? סתם מסקרנות

יש עניין שבוכים להתפלל על מי שצריך ישועה , כמו בשעה שהתינוק בוכה בברית

כן בזמן של סבל של הלידה, התפילות מאוד חזקות

וואו איזה סיפור מרגשש המון מזל טוב 🎉🥳♥️