היי בנות אני שבועיים אחרי לידה ראשונה. כנראה יש לי דיכאון או דכדוך של אחרי לידה, אני לא מפסיקה לבכות ולהיות עצובה. רוב הזמן סובלת ולא נהנית מהילד. אני מרגישה בכלא. אני לא ישנה במהלך היום כי אני לא מצליחה, והילד גם לא רגוע כשהוא ער. מתעורר הרבה. הןא לא יונק כי לא מצליח להתחבר. אני שואבת ומאכילה מבקבוק. אמא שלי וסבתא שלי הציעו לי לבוא אליהן לכמה ימים כדי להתאושש ואני מתלבטת אם לעשות את זה בגלל בעלי. הוא העביר את כל החיים שלו אלי, יש לו משפחה קטנה שגרה בקצה השני של המדינה וגם חברים שלו גרים רחוק. חוץ מזה אני לא בקשר הכי טוב בעולם עם אמא שלו וזה מאוד מקשה. אז הוא מרגיש מבודד וזה שאנחנו כל כך קרובים למשפחה שלי רק מדגיש לו את הפער. מעבר לזה הוא רוצה להיות איתי והנוכחות שלי עוזרת לו לעבוד טוב יותר (בעל עסק) וגם כמובן הוא רוצה להיות כמה שיותר קרוב לילד. בעלי הוא הדבר שהכי חשוב לי בעולם והרוגע שלו זה הרוגע שלי. אני לא רוצה עוד יותר לבודד אותו ממה שהוא כבר. מצד שני אני מרגישה ככה 👌🏼 מלהתמוטט. כי רוב היממה אני עם הילד. ועצוב לי בנשמה כל כך האם הייתן שמות את עצמכן קודם או את הבעל?

למה זה או אל אן הבעל מה הבעיה שתסבירי לו על המצב שלך ואני בטוחה שהוא יבין אותך כי רוב שעות היום הוא באמת לא בבית ותסבירי לו שזה יכול ממש לעזור לך להתאושש ולהיות חזקה יותר וזה לקצת זמן והכל טוב, אני אישית הייתי אצל אמא שלי כמה שבועות אחרי לידה עם בעלי, נכון היה צפוף ולא תמיד נוח והכל אבל זה לגמרי איפש אותי ועזר לי

איפס**

שימי את עצמך קודם ברור. את בשיא הקושי, הוא יתגבר וזה יעבור לו. ועוד טיפ- קחי הכל לאט לאט, תנסי כל פעם לעבור את השעה שעתיים הקרובות ותנסי לחשוב מה היה לך נחמד בשעה האחרונה גם אם זה רק מקלחת או שמש נעימה. אל תחשבי קדימה.

לפי מה שנשמע יש לכם קשר טוב, דברי איתו שאת במצב כזה וקשה לך, את חייבת את המנוחה ואת הרוגע הנפשי כדי שיהיה לך כוח גם לבעלך… כמה ימים ללכת לאמא זה יכול להיות הצלה בשבילך