אני אמא ל2 אוצרות מדהימים. וזה ההריון השלישי שלי !! אני כבר לקראת לידה. אמצע חודש 8'להריון.. מרגישה כל כך לבד מתחילת ההריון הזה. בעלי עובד מאוד קשה ובקושי שישן בזמנו הפנוי אוהב ללכת לחדר כושר להוציא שם עצבים ובעיקר בשביל הבריאות שלו. הוא בעל מקסים! באמת שהוא אדם טוב .. אבל הוא מאוד חסר סבלנות בעיקר לילד הגדול שלנו (בן 3), הוא הגרסיבי איתו והילד כמו עדין ורגיש מאוד. מאוד מפריע לי הגישה שלו לילד ודיברתי איתו על זה והוא טוען שאני יותר מידי רכה, מפנקת ודואגת - שבגללי הוא ככה רגיש ומפונק. לילדה שלנו יש לו אהבה אחרת! הוא מאוד אוהב אותה ופשוט נמס ממנה. האופי שלה יותר דעתני וקשה. ממש הבן והבת ההפך אחד מהשנייה !! חיי הנשואים שלנו מאוד מאוד משעממים אם כל האהבה שיש לנו אחד לשנייה. אנחנו אוהבים, כנים ונאמנים אחד לשנייה.. אילו הדברים היחידים (אומנם מאוד חשובים ולא מזלזלת). אין לנו נושאי שיחה, אין זמן איכות ממש, רבים יחסית הרבה (אבל תמיד משלימים), אין בנינו יחסים מלא זמן כי זה מאוד כואב לי בהריון הזה, אין ממש מגע וחום. זה חסר גם לי וגם לו אבל מישום מה לא נוח לי אני מקובצת בהריון הזה הכל רגיש ומדגדג אותי. מרגישה שלמרות כל האהבה שיש לנו אחד לשנייה משהוא לא עובד. אין לי שמחת חיים .. הדבר היחידי שגורם לי לחייך זה הילדים שלנו. הוא כבר נראלי ממש התייאש ממני ומההריונות. הוא לא מנסה לעלות לי את מצב הרוח תמיד חושב על מצב החשבון שלנו. הוא אדם מאוד מחושב ומפחד מהמינוס! הוא לא חושב איך לגרום לי לחייך איך לשמח אותי. ואני- לא מושלמת, גם לא קרובה להיות. אבל מאוד משתדלת למרות כל הקושי שתמיד הבית יהיה נקי שתמיד יהיה אוכל ולרצות אותו מבחינת זמן שלו עם עצמו וחברים אם זה בחדר כושר או יציאות פעם בכשהם קובעים. אבל עדיין הזמן האיכות שלנו חסר אין לי שמחת חיים בכלל. תמיד בוכה, עצובה ועם פרצוף נחאס בגלל המצב בנינו. מה עושים ?! ממש דכאונית

תודה רבה :-)