אני מרגישה נטל! בעלי קורע תתחת תרתי משמע אני לא רואה אותו אין לנו זוגיות והוא גם לוקח את הילדים ומחזיר מהגנים כי אני לא ניידת "ואני רק מביאה כמעט כל שנה ילדים" כי זה החלום העיקרי בשנים הקרובות אני מאוד רוצה לבנות בית ובעלי גם רוצה את זה וגם כמובן להתקדם כלכלית והגענו למצב שברוך ה' לא חסר כלום אבל חיים פשוט מהיד לפה ואין מותרות כי הוא מפרנס יחיד הוא קורע תתחת כי הוא מחפה עלי וזה מרגיש כולכך רע אני מאחלת לעצמי שאני לא יהיה נטל והלוואי שאני יצליח להיות עצמאית ואני יביא בעצמי כסף לבית בלי שזה יבוא על חשבון ילדי כי זה הפחד שלי! הילדים שלי הם הכל בשבילי הם הכי חשובים לי אבל גם אני חשובה לי ואני רוצה להרגיש שאני מועילה

התועלת שלך לא נאמדת בכמה כסף את מרוויחה!!! אבוי אם היינו נאמדות במספר. התועלת שלך לבית שלך היא באמא שאת, ברעיה שאת, באדם שאת, בערכים שעליהם את בונה את ביתך ובאהבה והנתינה שלך לבית שלך. להביא ילדים זה לא ״רק״. תשאלי כל גבר *כל* אחד ותגלי שאף לא אחד היה עושה זאת. זו הקרבה פיזית ונפשית עצומה. זו הנתינה הכי גדולה והמתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לבעלך. אשכרה לתת לו ילדים. וואו. פלא הבריאה פשוט כך. אסור לזלזל בזה. מה שכן, אנחנו חיים באחת המדינות הכי יקרות בOECD ולכן התחושות בפאן הכלכלי קשות. את יכולה תמיד לצאת לחצי משרה, למצוא משהו קטן מהבית, לפתוח פעוטון קטן - כל דבר שיגרום לך להרגיש שותפה בנטל הכלכלי. לא משנה כמה תכניסי, אם תכניסי תזכרי שאת הרבה יותר ממספר בבנק. ואני מאוד מקווה שזה לא בעלך שתורם לתחושות הקשות האלו כי כפיות טובה זו מידה רעה מאוד.

איזה מהממת את! בעלי אומר לי כל הזמן אני לא חס וחלילה מוריד ממך אני מעריך הכל אבל בגלל שאת לא עובדת אז אני עובד גם בשבילך והוא ממש עובד קשה וזה עושה לי הרגשה חרא!!!

מבחינת בעלי שאני יהיה עקרת בית אבל בגלל שיוקר המחיה חא מאפשר כמובן שהוא היה שמח אם הייתי מכניסה כמה גרושים

יש לי גיסה שהיא התחילה עבודה חדשה וישר נכנסה להריון זה מהעבודות המסודרות האלה שמקבלים חופשים וכ'ו... עכשיו אחרי שנה היא שוב בהריון יש לה גן צמוד לבית היא מכניסה 7 אלף וגיסי מנגן על זה ואומר אם אשתך הייתה עובדת היה טוב .. ואתה צריך גן קרוב כדי שהיא תוכל לקחת ולהוציא ובנות אין כאן מסגרת נורמאלית! אני מחפשת חודשים!!!! וזה ממש מרגיז אותי כי אני בעצמי מוגבלת מה אתה מתערב

מאיפה את? אני מחריש ומנהלת מעון ויצו בחדרה אם זה יכול לעזור

תראי כל עד בעלך מגבה אותך ובעד זה זה סופר חשוב ואני יודעת כמה קשה אני גם באותו מצבך אבל אני מכניסה לעצמי טוב לראש כל החיים עבדתי , אני בעד עבודה עוד הכנסה נכון יכול להקל אבל לא כל החיים אני יזכה לגדל את ילדיי ולתת להם את המענה הצורך ואהבה שהם זקוקים זה קורה פעם בחיים אז אני מודה על הזכות והיכולת להיות להם עוגן בעולם הזה אח״כ יש מלא זמן להשקיע בעבודה ולעלות רמת חיים

אז למה שלא תחפשי עבודה?

עם כל הכבוד לחלום להביא מלא ילדים צריך לדאוג לפרנסה שלהם ואם היום אתם חיים מהיד לפה אז עם עוד ילדים… בבקשה אל תביאו ילדים בלי יכולת לדאוג להם

בול מה ששרית אמרה.

סיוון אני רוצה לעבוד בעזרת ה' בתחום הקוסמטיקה הזנחתי את זה מקווה שיקרה אחרי הלידה

בנות זה לא שלא נסתי לעבוד אני גרה בעיר שאני לא כולכך מכירה אין לי בגרות נסתי לעבוד עם בעלי בעסק וגם זה לא צלח שיהיו בריאים הילדים זה היה שנה ראשונה שלהם בגן והם היו כל הזמן רק חולים

אני לא ניידת וזה מאוד מגביל אותי ואני עושה תוך כדי רשיון נהיגה בעלי עובד מאוד קשה אז זה רק בבוקר מלא מגבלות בקיצור

שרית יקרה את צודקת ולא צודקת חא חסר לנו כלום! זאת תקופה כזאת של לחץ כפסי בעלי עצמאי ומשקיע בעוד דברים לכן נוצר הלחץ רק שאני הלחץ הזה עושה לי לא טוב גם לו כמובן אבל כל מה שצריך לא חסר פשוט מוותרים על מה שלא דחוף

אז תחזרי לקוסמטיקה. מה עוצר אותך? יש לך ציוד?

אין לי כלום יפה שלי ואני ממש טובה עם אנשים מה שעצר אותי זה שגדלתי את הילדים שנתיים בבית והבית היה אצלי בסדר העדיפויות וויתרתי על עצמי אבל זה עשה לי לא טוב הבעיה שלי שאני מגדלת את הילדים כמעט לבד בעלי עובד ממש קשה ואני מפחדת שאני לא יצליח לשלב עבודה עם ילדים ומטלות הבית ואני לא רוצה שזה יבוא על חשבון הילדים אני רוצה להיות אמא נוכחת

בני כמה הילדים שלך?

שנתיים וחצי ושנה וחצי

הבנתי... הפרש קשוח. אצלי יש הפרש של שנה וחצי וישבתי עם כל אחד שנה בבית. אני יכולה להגיד לך מהמקום שלי שחשבתי כמוך ונתתי ונתתי ונתתי בלי סוף גם כשלא רציתי כבר לתת והרבה מעבר למה שרציתי לתת. בסוף נשברתי. היום אני מנסה כמה שיותר להישאר בעבודה ואין לי סבלנות לילדים ובאמת שלא בא לי על זה בכלל וזאת לא אשמתם אלא אשמתי שלא ידעתי אז להגיד מה טוב לי ומה הגבול שלי. שברתי את עצמי ועכשיו הילדים שלי ואני סובלים. את צריכה לחשוב עם עצמך מה יעשה *לך* טוב. לילדים שלך יהיה טוב אם לאמא שלהם יהיה טוב. זה לא סוף העולם אם יכנסו למסגרות, להיפך. לילדים שלי זה עשה רק טוב ופיתח אותם ועירבב אותם עם ילדים והם נפתחו לעוד תחומי עיניין. הייתי עצמאית לפני הילדים והיום אני מזכירה שכירה לחלוטין וסבבה לי עם זה. מגיעה לעבודה מדברת עם אנשים ורק המחשבה של ללכת לגן להוציא אותם מרגישה לי כמו נטל. וזה משהו שלא היה לפני שנשברתי. ממליצה לך באמת לעשות הסתכלות פנימה של מה יעשה לך טוב ולפעול לפי זה. את יכולה להיות נוכחת יותר בשעתיים ביום מאשר ביום שלם איתם כשלא בא לך ואת מרגישה כמו נטל