ואי תקשיבו מילאתי אמבטיה לבת שלי, היא עמדה על סף האמבטיה והמים היו חמים מאד הדוש היה במים. בעלי בא לבדוק את המים והרגיש שהם היו חמים ממש אז הוא רצה לשים קרים, הזיז את הדוש כך שהדוש פנה לבת שלי ופתח את המים והם ישר עפו על הבת שלי. אלוהים יודע מה היתה הטמפ׳ אבל היא כלכך נלחצה שהיא צרחה לשמיים. לקח לו כמה שניות לקלוט את הסיטואציה ובנתיים כולה רטובה צורחת. אני בראש שלי היא נכוותה וצרחתי גם כמו משוגעת ״המים רותחים מה עשית??? למה אתה כזה אידיוט??״ והיא בנתיים בוכה בוכה בוכה צורחת ואני לא מצליחה להרגיע את עצמי ואותה. והוא בכלל בהלם מהמצב ואני ממשיכה להלחץ ולחשוב שהפנים שלה נכוו (הן לא אני אתמצת לכן). ובנתיים כל הזמן הזה אני רק מקללת אותו כמה שהוא דפוק וכמה שהוא חסר אחריות. והוא מצידו אומר שאני חסרת אחריות בקיצור חילופי דברים בנינו לא נעימים בלשון המעטה. בסוף הנקתי את הבת שלי הרגעתי והוא קילח אותה. אבל אני רוצה להבין הגבתי ככה מחרדה איומה איומה לשלום הבת שלי. לא משנה מי היה שם הייתי מקללת וצועקת עליו. איזה חוסר אחריות אלוהים (גם לי לא חסר כמובן). אבל אתה עם הדוש תשים לב שהוא בתוך המים ולא פועה החוצה למען השם????? בקיצור האם אהי צריכה ללכת לאשפז את עצמי במוסד לחולי עצבים? או שזו תגובה לגיטימית? ברור לי שהלחצתי גם את הבת שלי וזה לא תקין. אבל פשוט נחרדתי כשראיתי את המים עפים עליה והיא נבהלת ככה (והמחשבה שהם רותחים בכלל). תגובות מתונות בבקשהההה לא לעשות לי יותר רמה על הלב (בעצם תגידו מה שבאלכן אני חייבת להתבגר)

אני בשנים האחרונות מנסה בעתמי לדגול בשיטה של אין אשמים. לא תמיד צריך למצוא מישהו אשם. נכון זה יותר קל לנו ומוריד מאיתנו מעמסה אם יש מישהו אשם שהוא לא אנחנו אבל מצאתי שלרוב בזוגיות ובמיוחד בשלב בו יש ילדים זה לא מוביל לשום דבר טוב. פעם הבאה לנשום עמוק לוודא שהכל בסדר ואחר כך להסיק מסקנות משותפות. זה מאוד קשה תאמיני לי לקח לי מלא זמן ללמוד לשחרר את המנהג הזה של לחפש אשמים ואני עדיין חוטה מידי פעם ועושה אתזה. את נלחצת זה מובן אבל חשוב שתזכרי שמול הילדים אין חשוב כמו תקשורת בריאה בניך לבין בן זוגך. קללות מול ילדים לא יובילו לדברים טובים. אבל אם כבר קרה ורבתם מולם חשוב שהם גם יראו אתכם משלימים וסולחים אחד לשני. לסלוח זה מאוד מאוד קשה וילדים לו דים אתזה מחיקוי. בקיצור התגובה שלך מאוד אנושית פשוט צריך ללמוד לשלוט בעצמנו וגם בו זמנית ללמוד לשחרר את השליטה ואין קשה כזה.

את אחרי לידה? אם כן נשמע שגם ההורמונים השתלטו שם על התגובה שלך.. אל תהיי מדי קשה עם עצמך, אבל כמובן גם תתנצלי בפניו שלא יבהל ולא ירצה בפעם הבאה לשתף פעולה, הוא לא אשם. וכמובן שתגובה כזו לא מועילה לרוגע של הבת שלך אז תנסי למצוא דרכים להרגיע את עצמך במצבים מלחיצים

אל תהיה קשה עם עצמך אחותי אני יכולה להבין את המקום שלך ומאיפה זה נובע אני בילד הראשון בעצם גם בשלישי חחחחח חרדות שיא מכל דבר אבל אני משתדלת להלחיץ רק את עצמי ולא את הסביבה ועובדת על עצמי המון שאין אשמים ועובדת על התגובות שלי מול הילדים שלא ירגישו את הפחד שלי או החרדות שלי הילדים שלי מבינים כבר אבל קחי בקלות כולנו היינו שם יש רגעים יפים יותר ויש פחות תלמדי ותתחזקי מזה מכל דבר לומדים וגדלים

חיבוק אחותיייי קצת חמלה עצמיתתתת

נבהלת וזה לגיטימי.. הייתי מתנצלת ואומרת שזה היה מבהלה. הרי הוא לא התכוון לרע. ובטח מהטראומה שעשית לו😂 הוא ישים יותר לב להבא